סערה אמיתית משתוללת בחוץ, והבית שלנו קטן מדי, עם שלושה ילדים אנרגטיים במיוחד. תוסיפו לזה את השיגעון הקל של פורים ותקבלו שני ילדים משתוללים במיוחד, תינוק אחד מצווח במיוחד, אבא אחד שמתפלל שיגיע יום ראשון, סבא אחד שהגיע לסופ"ש רגוע עם הנכדים ולא הבין לאן הוא נחת ואמא אחת על סף התמוטטות עצבים. מישהו אמר עדלאידע?
אתמול בבוקר ליריי יצא אל הגן עם תחפושת מאולתרת של מלך הכוכבים: טרנינג לבן עם כוכבים שציירתי בעזרת טוליפ נצנצים זהב. גלימה של ערפד (במקור) שאותה קיצרתי גם באורך וגם בצווארון המוגזם (מי אמר שהמכונה שלי יושבת יתומה?) וכתר לבד שתפרתי ורקמתי (הגאווה היחידה של בכל התחפושת המוזרה הזו).
תובל התחפש לפילפילון רק אחרי שהתחננתי, איימתי ולבסוף שיחדתי בחטיף שוקולד שלם (ומי שמכיר אותי יודע שחטיף שלם ועוד בשבע בבוקר זה בהחלט רגע של משבר).
רותם היה הכי קל, אוברול מחריד בצבע כתום שהוא קיבל מתנה מחברה של אמא שלי, שלא היה סיכוי שילבש אי פעם, ואזני טיגריס שהוצאתי מארגז התחפושות, והנה טיגר מאולתר בשישים שניות.
התמונות רחוקות מלהיות אמנותיות, אבל תיעוד זה תיעוד, ופורים בלי תמונות זה לא פורים :-)
חג שמח לכולם
