יום שבת, 29 בספטמבר 2012

אילאיל בונה סוכה

טוב, האמת לא ממש בונה סוכה, כי המבנה עמד מוכן, ולא ממש לבד אלא עם עזרה ענקית מסבא זהבי שעזר למתוח את כל הסדינים על שלד הסוכה הקיים. אבל התוצאה יצאה מושלמת, בדיוק כמו שרציתי ודמיינתי שתראה, סוכה מזכרונות הילדות.

IMG_1079

היה לנו מזל גדול ששלד הסוכה כבר היה קיים בחצר (מודה שאחת הסיבות שנדלקתי כ”כ על הבית הזה, מלבד כמובן הפרקט המושלם היתה הסוכה המקסימה בחצר). כל שהצטרכנו זה לנבור בארון ולהוציא את כל הציפות והסדינים שלא נמצאים בשימוש יומיומי בכדי ליצור את הסוכה.

הילדים כמובן נרתמו למשימת הכנת שרשראות צבעוניות כמיטב המסורת. אני זוכרת את עצמי מכינה כאלו שרשראות בדיוק בתור ילדה קטנה, יחד עם אחי ישבתי שעות והדבקנו שרשראות ארוכות ויפייפיות. לפרטיים שלי נתתי שדכן אחרי שהבנתי שעם הדבק הם עושים יותר בלאגן משרשראות, וגם עם השדכן הסבלנות שלהם לא היתה ממש ארוכה ואני מצאתי את עצמי מסיימת את העבודה.

09-201217 

IMG_1062-001

חוץ מהשרשראות הכנתי גם פומפונים מקסימים מניר קרפ ע”פ ההדרכה הזו.

IMG_1042-001 

IMG_1156-001

עיצבתי, סידרתי ואירגנתי אותה כדי שתהיה נוחה, מזמינה ומפנקת. מודה, היום לא התאפקנו וכבר אכלנו בה ארוחת ערב קלילה של פיצות וירקות (מתכון שכתבתי לבלינג בלינג).

IMG_1091-001

IMG_1103-001

IMG_1121-001

IMG_1138-001

אני מתה על הסוכה הזו, זו למעשה הפעם הראשונה שיש לנו סוכה אמיתית משלנו והילדים מאד מתרגשים! למעשה, היינו צריכים להניא אותם מלישון בה, אבל הבטחתי להם שכל עוד מזג האוויר מאפשר את זה אנחנו נבלה בה את כל החג ואולי גם אחרי.

מקווה שגם אתם מבלים נחמד בחג, להתראות וחג שמח

אילאיל

יום שלישי, 25 בספטמבר 2012

ברלין – חלק ב’

(מגה פוסט)

1תמונה

מודה! תכננתי לעלות את הפוסט השני כעבור יום יומיים לכל המאוחר, אבל אם אפשר לדחות לשבוע וחצי אחרי, אז למה לא בשבועיים? אבל בכל מקרה, הנה אני כאן. והפעם, לכל אותם מתלוננים מהפוסט הקודם על עודף העגמומיות שבו (והיו גם כאלו, בפרטי, תודה) הנה פוסט חביב, קליל, ומלא בוינטאג’.

אני לא מתיימרת להיות מדריכת טיולים, ביליתי בסה”כ ארבעה ימים בעיר. אני לא מתיימרת להכיר אותה לעומק או לתת לכם עיצות מועילות לטיול בעיר. אני פה רק בכדי לחלוק כמה טיפים קטנים, רשמים אישיים והמלצות חביבות. יכול להיות שיהיו כאלו שיקראו את הפוסט ויחשבו שאני טועה ומטעה – זכותכם לחשוב כך. הפוסט הזה הוא אישי לחלוטין ובגדר המלצה בלבד, הא… והוא מתעסק בעיקר בקניות ושווקי פשפשים, אז מי שזו לא כוס התה שלו… 

09-20128

ברלין היא עיר ענקית! מה זה ענקית? אדירה!! כל הקטע החביב הזה של “נרד באיזו תחנת רכבת או אוטובוס ונלך לאיבוד בסימטאות” פשוט לא עובד בה טוב! כלומר כן, אפשר לרדת באיזו תחנת רכבת ולהחליט ללכת לאיבוד בסימטאות, אבל רוב הסיכוי שבאמת תלכו לאיבוד. שוב, אני מנסה לא לסתור את עצמי כי יש משהו מאד נעים בלהסתובב ככה סתם בעיר אירופאית זרה, להנות מהאדריכלות הנהדרת, מהחנויות הקטנות עם חלונות ראווה נפלאים, מהאנשים שיושבים בבתי קפה בשמש של צהריים. כל זה איכשהו לא ממש מסתדר עם ארבעה ימים בעיר הזו. ברלין דורשת תכנון מדוייק מראש, חייבים לדעת איפה מטיילים בה ולאן הולכים. היא פשוט גדולה מדי בכדי להסתובב בה כך סתם בשיטוט סתמי ברחובות. ולפחות בעין האישית שלי? רוב השכונות שלה לא ממש יפות או נעימות לסתם שיטוט חביב של בוקר כי רוב הסיכוי שתמצאו את עצמכם משוטטים סתם בשום מקום.

09-20123

אז איפה בכל זאת כדאי לטייל? ושוב אני נשמעת כאן כאילו אני סותרת את כל הפיסקה הקודמת, אבל בעצם כדאי לטייל בכולה. רק שבכל שכונה או רובע, כדאי לדעת למה לצפות. אני לא אעשה כאן סקירה של כל הרבעים, אלא רק המקומות שהיו חביבים עלינו.

היום הראשון – יום שישי

מיטֵה – Mitte לאיזור המיטֵה שנמצא בלב העיר תגיעו אם תרצו או לא תרצו. אין מדריך טיולים שלא מחייב להיות באיזור הזה. זה איזור ענקי (הוא עצמו מחולק לכמה תתי רבעים) והוא כולל אתרי חובה, מוזיאונים, חנויות, מסעדות וכו’. את רובע מיטֵה מתארים המדריכים כמבוך נפלא של סמטאות קסומות מלאות בוטיקים איכותיים ובתי קפה שכונתיים. יכול להיות, באמת שיכול להיות אני לא מכחישה לרגע. אנחנו חווינו את האיזור ביום הראשון שלנו בברלין והיינו המומות מהגודל האדיר, מהמרחק העצום בין אתר אחד למשנהו, הסמטאות הקסומות התגלו לנו כאכן יפייפיות אבל גם כמלכודות תיירים עם חנויות יקרות מאד, בתי קפה המציעים מרכולתם במחיר מופקע ובאופן כללי איזור מתוייר להחריד, עמוס ויקר להפליא. ובכל זאת, אל תפסידו יום טיול ברובע הזה, רק המלצה שלי? אל תטיילו בו ביום הראשון מיד לאחר הנחיתה אחרי לילה ללא שינה, זה פשוט יותר מדי!

09-20125

ובכל זאת:

Made in Berlin – חנות לבגדים ונעליים יד שניה ענקית (שתי קומות) ועמוסה מאד.

חנות בגדים מדהימה ויקרה בטירוף של מעצבת בגדים מקומית – אין לי כתובת מדוייקת אבל אם אתם סקרנים בקרו באתר שלה ותבדקו www.lenahoschek.com

09-20126

היום השני – יום שבת

אנחנו מחליטות לנסוע לשוק הפישפשים והעתיקות הגדול והמומלץ JUNE 17 ובשמו המקומי פלומרקט שטראסה דס זיבצנטן יוני. מגיעים אליו ברכבת, יורדים בתחנה: Tiergarten. 

דווקא היתה לנו כתובת מדוייקת ולכן ממש לא ברור לי איך לא הפנמו את לקחי היום הקודם ובכל זאת יצאנו אל הלא נודע… הגענו ברכבת התחתית אל האיזור והחלטנו לרדת 2-3 תחנות לפני בכדי לטייל קצת ברגל ברחובות. האיזור שבו ממוקם השוק קרוב מאד לנהר מצד אחד ולפארק מצידו השני והרחובות עצמם מאד יפים, ירוקים עם אדריכלות מקסימה. אבל בכל זאת חשוב לקחת בחשבון שמרחק שנראה כ”כ פעוט כמו 2-3 תחנות לפני היעד יכול להיות מסע רגלי של שעות. כך שרק לאחר כשלוש שעות הגענו לבסוף אל השוק. השוק עצמו גדול למדי, רחוב אחד ארוך שמתפצל לשני חלקים במרכזו ויוצר בעצם 4 שורות מקבילות של דוכנים. הדוכנים משתייכים בעיקר לסוג של “ענתיקות מקוריות” והמחירים בהתאם, שזה אומר יקר! ובכל זאת, אם אתם מבינים בתכשיטי וינטאג’ מקוריים, חפצי נוי מסוגננים ואתם יכולים להיפרד מעשרות ואפילו מאות יורו בכדי לרכוש פריטים נדירים ויקרים זה בהחלט המקום בשבילכם. יש כמובן גם מציאות, ולצד הדוכנים היקרים יש גם דוכנים של רוכלים פשוטים יותר שמוכרים במחירים מעט יותר עממייים. גם פה לא מדובר במציאות מטורפות של יורו אחד לצלחת וינטאג’, אבל יש דברים יפים במחירים סבירים.

09-20129

לאחר שיטוטים מהנים בשוק החלטנו לנסות את מזלנו ברובע אחר לחלוטין: פרנצלאואר ברג, מיקומו הגיאוגרפי הוא בצפון מזרח ברלין, והוא גובל למעשה בחלקו הצפוני של המיטֵה. כזכור, זהו יום שבת, יום הבילוי והקניות הרשמי ולכן תיאור הרובע במדריך “ איזור יפה כמו מטבע מצוחצחת, בתים ישנים נוצצים בצבעי פסטל נקיים, ובדירות המשופצות האלגנטיות מתגוררים טיפוסים עירוניים מתוחכמים… מסעדות, ברים, בוטיקים… באיזור כדאי לטייל ברגל בנחת.” אמרתם לטייל ברגל? אמרתם טיפוסים מעניינים? אמרתם צבעי פסטל?? ברור שהיינו בדרך לשם! הגענו לשם בשעות הצהריים המוקדמות ולעיננו נגלתה ברלין כפי שהובטחה לנו. אותה ברלין צעירה, מגניבה ותוססת. כמה כיף היה לעזוב את האיזורים התיירותיים להפליא ולהגיע ללב העיניינים המקומי.

09-20127

שפע ענק של בתי קפה קטנים ביום שהופכים לפאבים אפלוליים ורומנטיים לקראת ערב, חנויות וינטאג’ נפלאות, חנויות מעצבים צעירים לבגדים, כלי בית או סתם שטויות, חנויות ספרים, מסעדות ועוד. השכונה הזו היא קומפלקס לא ענק (לשם שינוי) של כמה רחובות שהטיול בהם פשוט נמשך שעות רבות ומענגות בעיקר בגלל הגיחות לכל אותן חנויות חמודות וישיבה אקראית לכוס קפה, עוגה או בירה (או הכל ביחד). בילינו שם עד אחת עשרה בלילה באותו יום. לקראת ערב, עמוסות שקיות, חוויות ובאמת נרגשות, התיישבנו בבית קפה קטן לשעה של צחוקים משחררים (ומנוחה לרגליים הגמורות).

09-201210

היום השלישי – שווקי הפישפשים של יום א’ 

גולת הכותרת של הטיול שלנו! זה לא סוד, הגענו לכאן בכדי לנפוש, למלא מצברים, לנוח (זה ממש לא קרה!) וגם בכדי לעשות שופינג איכותי ורצוי שיהיה וינטאג’. ואם וינטאג’ אז רצוי מהמם, אה כן… ובזול תודה, אנחנו על תקציב מוגבל!

אם אמרתם וינטאג’ מהמם ובתקציב מוגבל אמרתם בעצם שוק פשפשים. אז לא להתבלבל בבקשה עם דוכני העתיקות של June 17, כי הפעם הגענו אל הדבר האמיתי.

09-201211

בקצה הצפוני של שכונת פרנצלאואר ברג (כן, אותה אחת מיום שבת) שוכן שוק הפישפשים המפורסם והגדול מכולם פלומרקט אם מאוארפארק (תחנת רכבת Eberswalder srasse). תדמיינו שוק גדול, עצום, ענק! מתחם אדיר שכולל מאות דוכנים. לא הכל וינטאג’. אם נכנסים מהצד של הפארק נכנסים הייישר למתחם שכולל דוכנים של מעצבים צעירים, בגדים, תכשיטים, תיקים, דוכני אוכל וכל מיני שטויות מהמזרח. אם נכנסים מהרחוב הראשי מגיעים ישר למתחם היד שניה, וינטאג’ וכל מיני אנשים רגילים שנראה שפשוט עושים מן גארג’ סייל של הדברים הפרטיים שלהם (זה רק ניחוש כמובן). בין לבין יש דוכני ענק של סוחרי פשפשים שמוכרים מאות ואלפים של פריטים מהמזרח במחירים מגוחכים. ריהוט וינטאג’ שפה בארץ נשלם הון עתק (לפני השיפוץ) יעלה שם גרושים. מורן ואני הסתובבנו בתחושה שמיום אחד של שיטוט בשוק הזה אפשר בקלות לרהט דירה קטנה  בצורה מושלמת ובמחיר מצחיק. לאחר כארבע שעות של שיטוט בשוק החלטנו שאין שום סיכוי למצות את המקום בכמה שעות ונורא רצינו לראות גם את השווקים האחרים שברשימה שלנו והחלטנו (בשברון לב קל) לעזוב את השוק ולהמשיך בדרכנו.

09-201212

במרחק הליכה קצר יחסית נמצא שוק קטן ומקסים פלומרקט אם ארקונפלאץ. אם החלטתם להגיע ברכבת, זה במרחק תחנה אחת מהשוק הקודם ואתם צריכים לרדת בתחנת Bernauer Strasse. השוק הזה הוא שוק קטן, חמוד, שכונתי מאד וכולל המון דברים מתוקים ומיוחדים, מאד מומלץ!

משם החלטנו להמשיך לשוק שכונתי נוסף (פלומרקט אם בוקסהאגנר) בשכונת פרידריכסהיין (תחנת רכבת Warschauer Strasse), השוק הזה גם הוא שוק שכונתי מתוק, שבעצם נמצא בתוך כיכר קטנה שבמרכזה גן שעשועים. נראה היה בבירור שהשוק מורכב מסוחרים של וינטאג’ ויד שניה ואנשים “רגילים” שפשוט שכרו במקום דוכן בכדי להיפטר מדברים ישנים שלהם. בשוק הזה קניתי לליריי מכונית לגו, אדומה וענקית משנת 1995, אשר כללה קופסה מקורית, את כל החלקים וחוברת הדרכה במחיר מצחיק ממש. 

בין לבין טיוליי השווקים נהנינו כמובן משיטוט ברחובות, ישיבה בבתי קפה ובאמת התענגנו על כל רגע. לשמחתנו הרבה נפלנו על מזג אוויר מושלם, ולמעט ביום שישי שהיה מעט קר, וטיפטוף קל ביום שבת בבוקר, ימים ראשון ושני התאפיינו במזג אוויר קייצי לחלוטין עם 25-29 מעלות, דבר שמאד לא אופייני לברלין של אמצע ספטמבר.

09-201213

היום הרביעי (היום האחרון)

ליום הזה הגענו כבר שבורות למדי. אחרי הליכה של שעות על גבי שעות במהלך שלושת הימים האחרונים כבר לא נשאר בנו טיפת כוח והחלטנו לבלות את היום בקרבה יחסית למלון שלנו. את היום התחלנו בשיטוט סתמי אך מהנה בשמש האירופאית בשכונת שנברג (Schoneberg). משם לקחנו את הרכבת לכיוון כלבו ka de we הענק (תחנת רכבת Wittenbergplatz). כלבו של 6 קומות עם מגוון ענק של מחלקות, מותגים ושמות של מעצבי על. זה כמובן לא מקום לעשות בו קניות (לפחות לא בתקציב שאני נסעתי איתו) אבל נחמד להעביר שם כשעתיים בשיטוטים בין המחלקות השונות, העיצוב המוקפד ומותגי העל. במחלקת הילדים נהננו לקנות קצת שטויות מעוצבות, ובמחלקת האוכל התענגתי על מגוון ענק של שוקולדים, עוגות ועוגיות.

09-201214

משם, צעדנו ברגל בנחת לחזרה לכיוון המלון, דרך רחוב הקניות המפורסם קורפירסטנדאם. אישית, אני לא מצליחה להבין הרעיון מאחורי בילוי בחו”ל בחנויות כמו זארה וH&M כשיש לי אותן בארץ, אבל אני חייבת להודות שלפחות בברלין בדיקה זריזה מאד העלתה פער משמעותי במחירים (כשהפער הוא לרעתנו פה בארץ כמובן).

עוד כמה טיפים קטנים:

רכבת תחתית – ממש נוחה לשימוש, בכל מלון מקבלים מפת עיר שכוללת גם את הרכבת התחתית. מחיר כרטיס יומי קצת פחות מ-7 יורו והוא כולל נסיעה בתחתית, עילית, ואוטובוסים.

אופניים – ניתן לשכור ברחבי העיר. אנחנו לא רכבנו אבל זה נראה מגניב כרעיון לטיול בשכונה או רובע, בוודאי לא לחצות איתן את העיר.

קניות – בסופר לא נותנים שקיות, אפילו לא בתשלום (מתי כבר יעבירו את החוק הזה בארץ???) ניתן לרכוש בתשלום סמלי שקית בד, אבל כולם מגיעים עם שקיות בד מהבית.

אינטרנט – בארץ אמרו לנו שלא תהיה בעיה לחיבור Wi-Fi בכל בית קפה. במציאות היה מאד קשה למצוא מקומות עם free Wi-Fi וזה היה די מתסכל.

כיוונים והדרכה – הברלינאים מאד שמחים לעזור (לפחות הצעירים שבהם שגם דוברים אנגלית) אבל מכיוון שכאמור המרחקים הם נורא גדולים בין מקום למקום אל תסתמכו על הדרכה מקומית כי זה נורא מבלבל. הכי טוב לתכנן מסלול מסויים ערב לפני או בבוקר ולדעת לאן ואיך מגיעים. אנחנו בילינו שעות רבות בטיול “בללכת לאיבוד”. לפעמים זה היה נחמד, לרוב זה היה משעמם ואפילו מתסכל.

לסיכום:

09-201216

ברלין היא עיר מקסימה, אולי היא לא יפייפיה כמו פראג, או ציורית כמו אמסטרדם, היא לא רומנטית כמו פריז (ונגמרו לי ההשוואות כי אילו הבירות האירופאיות שהייתי בהן). יותר מכל היא קצת הזכירה לי את לונדון, בעיקר בהיקף הגודל הגיאוגרפי שלה והעובדה שטיול בה מצריך נסיעות רבות בין אתר אחד למשנהו. שמתם לב בוודאי שלא הזכרתי אתרים היסטוריים כי לא ממש ביקרנו בכאלו, גם לא במוזיאונים. מראש הגדרנו את הטיול כטיול פאן ולא טיול תרבות (הספיקו לי טיולי התרבות של שנות העשרים המתלהבות של חיי בתור סטונדטנית לאמנות). בסופו של דבר היה טיול נפלא, אפילו הייתי אומרת מושלם! לנסוע עם חברה זה כיף משחרר וראש טוב של צחוקים, רכילות, קניות והרבה הרבה כיף.

ובינתיים,

1תמונה

גמר חתימה טובה ושנה נהדרת,

אילאיל   

יום שבת, 15 בספטמבר 2012

ברלין – חלק א’

IMG_6709

חיפשתי כותרת מיוחדת לטיול שלי בברלין אבל לא מצאתי שום דבר שנון, מיוחד או שמבטא את תחושת הטיול. אין ממש דרך לסכם ארבעה ימים של סופ”ש ארוך בברלין. מצד אחד - עיר צעירה, מגניבה, תוססת ומיוחדת. ומצד שני… נו, אני לא ממש צריכה לתאר במילים את הצד השני, לא?

IMG_6732

אז איך הכל התחיל? ולמה דווקא ברלין?

כבר כמה חודשים שמורן יוסף ואני מתכננות לנסוע לטיול קצר באיזו בירה אירופאית, משתעשעות ברעיון והופכות בו מדי פעם כשאנחנו ניפגשות. כל אחת מושכת לכיוון אחר. היא רוצה אמסטרדם (הייתי) אני רוצה רומא (היא לא), היא רוצה ברלין (אין סיכוי מבחינתי), אני מתלבטת לגבי לונדון (יקר מדי לשתינו). אני לא יודעת למה החלטתי ביני לבין עצמי שאין סיכוי שאטוס לברלין, אנחנו אפילו לא משפחה עם מורשת שואה מובהקת. נכון, סבתא שלי ז”ל מצד אבא עברה חלק מתקופת מלחמת העולם השניה ברומניה, ואם אני זוכרת נכון את הסיפורים חלק ממשפחתה הקרובה (אבא שלה? אח שלה?) נרצחו (מול עינה?) אבל כמו שאתם מבינים זה לא ממש היה הסיפור המרכזי בבית. עכשיו כשאני כותבת את המילים האלו באמת נראה לי שהגיע הזמן שאשב עם אבי ואשמע את הסיפור הזה במלואו.

אבל גם בלי בית שואתי מובהק גדלתי במדינת ישראל של שנות השבעים והשמונים. מנהל בית הספר שלי בתקופת היסודי הסתובב תמיד עם שרוולים מופשלים ומספר מוטבע על ידו. בכיתות הנמוכות הזדעזעתי עם כולם מהסרטים הקשים שהוקרנו כל יום שואה בטלווזיה, ומיד כשיכולתי לקרוא בכוחות עצמי אמא שלי נתנה לי לקרוא את ה”מאסט” מבחינתה “האי ברחוב הציפורים” ועוד כמה שכבר אינני זוכרת את שמם.

IMG_6733

בקיצור, מה שאני מתכוונת לומר בפסקה קצת ארוכה מדי זה שמטען השואה רובץ על כתפי כל ישראלי בגילי ומעלה (יש בכלל סיכוי שילדינו יבינו את נושא השואה באותה עוצמה שאנחנו חווינו אותה?) והרעיון לטוס לברלין, לגרמניה, למקום שמדברים בו רק את השפה הזו שגם בלי קונוטציות מנאומים של היטלר, תסכימו איתי שזו אחת השפות הכי לא נעימות לאוזן. לא רציתי לנסוע לברלין!

עברו כמה שבועות, חודשים, רעיון הנסיעה ירד מהפרק. סוף השנה הגיע, עברנו דירה, החופש הגדול היה בעיצומו עם כל הילדים בבית – מי בכלל חושב על חופש בתקופה כזו? ואז הגיעה מתנה קטנה ולא צפויה ורעיון הנסיעה עלה שוב על הפרק. עדיין לא רציתי ברלין, אבל כ”כ רציתי לנסוע לכמה ימים לבד, לטייל, לעשות קצת שופינג איכותי, להיות קצת עם עצמי שהייתי מוכנה לשמוע את כל הטיעונים בעד ברלין. בנוסף דיברתי גם עם קרובי משפחה וחברים שהיו, ביקרו, חיו או עבדו בעיר וכולם הבטיחו בהן הצדק שאין שום תחושה מוזרה או יוצאת דופן לטייל שם, לא יותר מכל מקום אחר.

09-20121

החלטנו לטוס לברלין! למה אני בכלל עושה כזה סיפור מהמקום? ת’אמת? אני ממש לא יודעת. אבל מסתבר שזה לא רק אני. כל הישראלים שפגשתי לאחרונה וטיילו שם, חלק ממש עכשיו בקיץ האחרון חוו את אותן תחושות אמביוולנטיות שאני חשתי.

IMG_6875

ברלין היא עיר תוססת, צעירה, יש רובעים שהיא פשוט יפייפיה, ירוקה וצבעונית. הברלינאים עצמם (הצעירים שבהם) חביבים, מסבירי פנים, נעימים. אבל אולי זו רק אני, ואני בטוחה שלא, אבל כשמסתובבים בעיר המרכזית, באיזורי הבטון הקר והפחות יפה, כשניפגשים (ברחוב, בסופר, בשוק) עם אנשים מבוגרים, קצרי רוח, שלא מבינים אנגלית לא יכולים שלא לחשוב לרגע על השואה, על “איפה אתה היית? ומה עשה אביך\סבך”. כשנכנסנו לכלבו הגדול KA DE WE , לא יכולנו שלא להיזכר שגם פה מן הסתם, על הדלת הראשית הזו של כניסת הכלבו היה שלט שבו היה כתוב “הכניסה ליהודים וכלבים אסורה”.

IMG_6708

לטיול בברלין מלווה תחושה מוזרה. ובכל זאת היו לנו ארבעה ימים מקסימים, מהנים, מלאים בשווקי פשפשים מעולים, באוכל קצת פחות מעולה, ובכיף גדול של שתי נשים, אימהות שיצאו קצת לחופשה לבד.

IMG_6707

עוד כמה ימים יגיע פוסט קצת פחות ארוך, קצת יותר מקסים ואופטימי, ועם הרבה הרבה המלצות על המקומות השווים לטייל בעיר.

שבוע מצויין,

אילאיל