ברלין – חלק ב’

(מגה פוסט)

מודה! תכננתי לעלות את הפוסט השני כעבור יום יומיים לכל המאוחר, אבל אם אפשר לדחות לשבוע וחצי אחרי, אז למה לא בשבועיים? אבל בכל מקרה, הנה אני כאן. והפעם, לכל אותם מתלוננים מהפוסט הקודם על עודף העגמומיות שבו (והיו גם כאלו, בפרטי, תודה) הנה פוסט חביב, קליל, ומלא בוינטאג’.

אני לא מתיימרת להיות מדריכת טיולים, ביליתי בסה”כ ארבעה ימים בעיר. אני לא מתיימרת להכיר אותה לעומק או לתת לכם עיצות מועילות לטיול בעיר. אני פה רק בכדי לחלוק כמה טיפים קטנים, רשמים אישיים והמלצות חביבות. יכול להיות שיהיו כאלו שיקראו את הפוסט ויחשבו שאני טועה ומטעה – זכותכם לחשוב כך. הפוסט הזה הוא אישי לחלוטין ובגדר המלצה בלבד, הא… והוא מתעסק בעיקר בקניות ושווקי פשפשים, אז מי שזו לא כוס התה שלו… 

ברלין היא עיר ענקית! מה זה ענקית? אדירה!! כל הקטע החביב הזה של “נרד באיזו תחנת רכבת או אוטובוס ונלך לאיבוד בסימטאות” פשוט לא עובד בה טוב! כלומר כן, אפשר לרדת באיזו תחנת רכבת ולהחליט ללכת לאיבוד בסימטאות, אבל רוב הסיכוי שבאמת תלכו לאיבוד. שוב, אני מנסה לא לסתור את עצמי כי יש משהו מאד נעים בלהסתובב ככה סתם בעיר אירופאית זרה, להנות מהאדריכלות הנהדרת, מהחנויות הקטנות עם חלונות ראווה נפלאים, מהאנשים שיושבים בבתי קפה בשמש של צהריים. כל זה איכשהו לא ממש מסתדר עם ארבעה ימים בעיר הזו. ברלין דורשת תכנון מדוייק מראש, חייבים לדעת איפה מטיילים בה ולאן הולכים. היא פשוט גדולה מדי בכדי להסתובב בה כך סתם בשיטוט סתמי ברחובות. ולפחות בעין האישית שלי? רוב השכונות שלה לא ממש יפות או נעימות לסתם שיטוט חביב של בוקר כי רוב הסיכוי שתמצאו את עצמכם משוטטים סתם בשום מקום.

אז איפה בכל זאת כדאי לטייל? ושוב אני נשמעת כאן כאילו אני סותרת את כל הפיסקה הקודמת, אבל בעצם כדאי לטייל בכולה. רק שבכל שכונה או רובע, כדאי לדעת למה לצפות. אני לא אעשה כאן סקירה של כל הרבעים, אלא רק המקומות שהיו חביבים עלינו.

היום הראשון – יום שישי

מיטֵה – Mitte לאיזור המיטֵה שנמצא בלב העיר תגיעו אם תרצו או לא תרצו. אין מדריך טיולים שלא מחייב להיות באיזור הזה. זה איזור ענקי (הוא עצמו מחולק לכמה תתי רבעים) והוא כולל אתרי חובה, מוזיאונים, חנויות, מסעדות וכו’. את רובע מיטֵה מתארים המדריכים כמבוך נפלא של סמטאות קסומות מלאות בוטיקים איכותיים ובתי קפה שכונתיים. יכול להיות, באמת שיכול להיות אני לא מכחישה לרגע. אנחנו חווינו את האיזור ביום הראשון שלנו בברלין והיינו המומות מהגודל האדיר, מהמרחק העצום בין אתר אחד למשנהו, הסמטאות הקסומות התגלו לנו כאכן יפייפיות אבל גם כמלכודות תיירים עם חנויות יקרות מאד, בתי קפה המציעים מרכולתם במחיר מופקע ובאופן כללי איזור מתוייר להחריד, עמוס ויקר להפליא. ובכל זאת, אל תפסידו יום טיול ברובע הזה, רק המלצה שלי? אל תטיילו בו ביום הראשון מיד לאחר הנחיתה אחרי לילה ללא שינה, זה פשוט יותר מדי!

ובכל זאת:

Made in Berlin – חנות לבגדים ונעליים יד שניה ענקית (שתי קומות) ועמוסה מאד.

חנות בגדים מדהימה ויקרה בטירוף של מעצבת בגדים מקומית – אין לי כתובת מדוייקת אבל אם אתם סקרנים בקרו באתר שלה ותבדקו www.lenahoschek.com

היום השני – יום שבת

אנחנו מחליטות לנסוע לשוק הפישפשים והעתיקות הגדול והמומלץ JUNE 17 ובשמו המקומי פלומרקט שטראסה דס זיבצנטן יוני. מגיעים אליו ברכבת, יורדים בתחנה: Tiergarten. 

דווקא היתה לנו כתובת מדוייקת ולכן ממש לא ברור לי איך לא הפנמו את לקחי היום הקודם ובכל זאת יצאנו אל הלא נודע… הגענו ברכבת התחתית אל האיזור והחלטנו לרדת 2-3 תחנות לפני בכדי לטייל קצת ברגל ברחובות. האיזור שבו ממוקם השוק קרוב מאד לנהר מצד אחד ולפארק מצידו השני והרחובות עצמם מאד יפים, ירוקים עם אדריכלות מקסימה. אבל בכל זאת חשוב לקחת בחשבון שמרחק שנראה כ”כ פעוט כמו 2-3 תחנות לפני היעד יכול להיות מסע רגלי של שעות. כך שרק לאחר כשלוש שעות הגענו לבסוף אל השוק. השוק עצמו גדול למדי, רחוב אחד ארוך שמתפצל לשני חלקים במרכזו ויוצר בעצם 4 שורות מקבילות של דוכנים. הדוכנים משתייכים בעיקר לסוג של “ענתיקות מקוריות” והמחירים בהתאם, שזה אומר יקר! ובכל זאת, אם אתם מבינים בתכשיטי וינטאג’ מקוריים, חפצי נוי מסוגננים ואתם יכולים להיפרד מעשרות ואפילו מאות יורו בכדי לרכוש פריטים נדירים ויקרים זה בהחלט המקום בשבילכם. יש כמובן גם מציאות, ולצד הדוכנים היקרים יש גם דוכנים של רוכלים פשוטים יותר שמוכרים במחירים מעט יותר עממייים. גם פה לא מדובר במציאות מטורפות של יורו אחד לצלחת וינטאג’, אבל יש דברים יפים במחירים סבירים.

לאחר שיטוטים מהנים בשוק החלטנו לנסות את מזלנו ברובע אחר לחלוטין: פרנצלאואר ברג, מיקומו הגיאוגרפי הוא בצפון מזרח ברלין, והוא גובל למעשה בחלקו הצפוני של המיטֵה. כזכור, זהו יום שבת, יום הבילוי והקניות הרשמי ולכן תיאור הרובע במדריך “ איזור יפה כמו מטבע מצוחצחת, בתים ישנים נוצצים בצבעי פסטל נקיים, ובדירות המשופצות האלגנטיות מתגוררים טיפוסים עירוניים מתוחכמים… מסעדות, ברים, בוטיקים… באיזור כדאי לטייל ברגל בנחת.” אמרתם לטייל ברגל? אמרתם טיפוסים מעניינים? אמרתם צבעי פסטל?? ברור שהיינו בדרך לשם! הגענו לשם בשעות הצהריים המוקדמות ולעיננו נגלתה ברלין כפי שהובטחה לנו. אותה ברלין צעירה, מגניבה ותוססת. כמה כיף היה לעזוב את האיזורים התיירותיים להפליא ולהגיע ללב העיניינים המקומי.

שפע ענק של בתי קפה קטנים ביום שהופכים לפאבים אפלוליים ורומנטיים לקראת ערב, חנויות וינטאג’ נפלאות, חנויות מעצבים צעירים לבגדים, כלי בית או סתם שטויות, חנויות ספרים, מסעדות ועוד. השכונה הזו היא קומפלקס לא ענק (לשם שינוי) של כמה רחובות שהטיול בהם פשוט נמשך שעות רבות ומענגות בעיקר בגלל הגיחות לכל אותן חנויות חמודות וישיבה אקראית לכוס קפה, עוגה או בירה (או הכל ביחד). בילינו שם עד אחת עשרה בלילה באותו יום. לקראת ערב, עמוסות שקיות, חוויות ובאמת נרגשות, התיישבנו בבית קפה קטן לשעה של צחוקים משחררים (ומנוחה לרגליים הגמורות).

היום השלישי – שווקי הפישפשים של יום א’ 

גולת הכותרת של הטיול שלנו! זה לא סוד, הגענו לכאן בכדי לנפוש, למלא מצברים, לנוח (זה ממש לא קרה!) וגם בכדי לעשות שופינג איכותי ורצוי שיהיה וינטאג’. ואם וינטאג’ אז רצוי מהמם, אה כן… ובזול תודה, אנחנו על תקציב מוגבל!

אם אמרתם וינטאג’ מהמם ובתקציב מוגבל אמרתם בעצם שוק פשפשים. אז לא להתבלבל בבקשה עם דוכני העתיקות של June 17, כי הפעם הגענו אל הדבר האמיתי.

בקצה הצפוני של שכונת פרנצלאואר ברג (כן, אותה אחת מיום שבת) שוכן שוק הפישפשים המפורסם והגדול מכולם פלומרקט אם מאוארפארק (תחנת רכבת Eberswalder srasse). תדמיינו שוק גדול, עצום, ענק! מתחם אדיר שכולל מאות דוכנים. לא הכל וינטאג’. אם נכנסים מהצד של הפארק נכנסים הייישר למתחם שכולל דוכנים של מעצבים צעירים, בגדים, תכשיטים, תיקים, דוכני אוכל וכל מיני שטויות מהמזרח. אם נכנסים מהרחוב הראשי מגיעים ישר למתחם היד שניה, וינטאג’ וכל מיני אנשים רגילים שנראה שפשוט עושים מן גארג’ סייל של הדברים הפרטיים שלהם (זה רק ניחוש כמובן). בין לבין יש דוכני ענק של סוחרי פשפשים שמוכרים מאות ואלפים של פריטים מהמזרח במחירים מגוחכים. ריהוט וינטאג’ שפה בארץ נשלם הון עתק (לפני השיפוץ) יעלה שם גרושים. מורן ואני הסתובבנו בתחושה שמיום אחד של שיטוט בשוק הזה אפשר בקלות לרהט דירה קטנה  בצורה מושלמת ובמחיר מצחיק. לאחר כארבע שעות של שיטוט בשוק החלטנו שאין שום סיכוי למצות את המקום בכמה שעות ונורא רצינו לראות גם את השווקים האחרים שברשימה שלנו והחלטנו (בשברון לב קל) לעזוב את השוק ולהמשיך בדרכנו.

במרחק הליכה קצר יחסית נמצא שוק קטן ומקסים פלומרקט אם ארקונפלאץ. אם החלטתם להגיע ברכבת, זה במרחק תחנה אחת מהשוק הקודם ואתם צריכים לרדת בתחנת Bernauer Strasse. השוק הזה הוא שוק קטן, חמוד, שכונתי מאד וכולל המון דברים מתוקים ומיוחדים, מאד מומלץ!

משם החלטנו להמשיך לשוק שכונתי נוסף (פלומרקט אם בוקסהאגנר) בשכונת פרידריכסהיין (תחנת רכבת Warschauer Strasse), השוק הזה גם הוא שוק שכונתי מתוק, שבעצם נמצא בתוך כיכר קטנה שבמרכזה גן שעשועים. נראה היה בבירור שהשוק מורכב מסוחרים של וינטאג’ ויד שניה ואנשים “רגילים” שפשוט שכרו במקום דוכן בכדי להיפטר מדברים ישנים שלהם. בשוק הזה קניתי לליריי מכונית לגו, אדומה וענקית משנת 1995, אשר כללה קופסה מקורית, את כל החלקים וחוברת הדרכה במחיר מצחיק ממש. 

בין לבין טיוליי השווקים נהנינו כמובן משיטוט ברחובות, ישיבה בבתי קפה ובאמת התענגנו על כל רגע. לשמחתנו הרבה נפלנו על מזג אוויר מושלם, ולמעט ביום שישי שהיה מעט קר, וטיפטוף קל ביום שבת בבוקר, ימים ראשון ושני התאפיינו במזג אוויר קייצי לחלוטין עם 25-29 מעלות, דבר שמאד לא אופייני לברלין של אמצע ספטמבר.

היום הרביעי (היום האחרון)

ליום הזה הגענו כבר שבורות למדי. אחרי הליכה של שעות על גבי שעות במהלך שלושת הימים האחרונים כבר לא נשאר בנו טיפת כוח והחלטנו לבלות את היום בקרבה יחסית למלון שלנו. את היום התחלנו בשיטוט סתמי אך מהנה בשמש האירופאית בשכונת שנברג (Schoneberg). משם לקחנו את הרכבת לכיוון כלבו ka de we הענק (תחנת רכבת Wittenbergplatz). כלבו של 6 קומות עם מגוון ענק של מחלקות, מותגים ושמות של מעצבי על. זה כמובן לא מקום לעשות בו קניות (לפחות לא בתקציב שאני נסעתי איתו) אבל נחמד להעביר שם כשעתיים בשיטוטים בין המחלקות השונות, העיצוב המוקפד ומותגי העל. במחלקת הילדים נהננו לקנות קצת שטויות מעוצבות, ובמחלקת האוכל התענגתי על מגוון ענק של שוקולדים, עוגות ועוגיות.

משם, צעדנו ברגל בנחת לחזרה לכיוון המלון, דרך רחוב הקניות המפורסם קורפירסטנדאם. אישית, אני לא מצליחה להבין הרעיון מאחורי בילוי בחו”ל בחנויות כמו זארה וH&M כשיש לי אותן בארץ, אבל אני חייבת להודות שלפחות בברלין בדיקה זריזה מאד העלתה פער משמעותי במחירים (כשהפער הוא לרעתנו פה בארץ כמובן).

עוד כמה טיפים קטנים:

רכבת תחתית – ממש נוחה לשימוש, בכל מלון מקבלים מפת עיר שכוללת גם את הרכבת התחתית. מחיר כרטיס יומי קצת פחות מ-7 יורו והוא כולל נסיעה בתחתית, עילית, ואוטובוסים.

אופניים – ניתן לשכור ברחבי העיר. אנחנו לא רכבנו אבל זה נראה מגניב כרעיון לטיול בשכונה או רובע, בוודאי לא לחצות איתן את העיר.

קניות – בסופר לא נותנים שקיות, אפילו לא בתשלום (מתי כבר יעבירו את החוק הזה בארץ???) ניתן לרכוש בתשלום סמלי שקית בד, אבל כולם מגיעים עם שקיות בד מהבית.

אינטרנט – בארץ אמרו לנו שלא תהיה בעיה לחיבור Wi-Fi בכל בית קפה. במציאות היה מאד קשה למצוא מקומות עם free Wi-Fi וזה היה די מתסכל.

כיוונים והדרכה – הברלינאים מאד שמחים לעזור (לפחות הצעירים שבהם שגם דוברים אנגלית) אבל מכיוון שכאמור המרחקים הם נורא גדולים בין מקום למקום אל תסתמכו על הדרכה מקומית כי זה נורא מבלבל. הכי טוב לתכנן מסלול מסויים ערב לפני או בבוקר ולדעת לאן ואיך מגיעים. אנחנו בילינו שעות רבות בטיול “בללכת לאיבוד”. לפעמים זה היה נחמד, לרוב זה היה משעמם ואפילו מתסכל.

לסיכום:

ברלין היא עיר מקסימה, אולי היא לא יפייפיה כמו פראג, או ציורית כמו אמסטרדם, היא לא רומנטית כמו פריז (ונגמרו לי ההשוואות כי אילו הבירות האירופאיות שהייתי בהן). יותר מכל היא קצת הזכירה לי את לונדון, בעיקר בהיקף הגודל הגיאוגרפי שלה והעובדה שטיול בה מצריך נסיעות רבות בין אתר אחד למשנהו. שמתם לב בוודאי שלא הזכרתי אתרים היסטוריים כי לא ממש ביקרנו בכאלו, גם לא במוזיאונים. מראש הגדרנו את הטיול כטיול פאן ולא טיול תרבות (הספיקו לי טיולי התרבות של שנות העשרים המתלהבות של חיי בתור סטונדטנית לאמנות). בסופו של דבר היה טיול נפלא, אפילו הייתי אומרת מושלם! לנסוע עם חברה זה כיף משחרר וראש טוב של צחוקים, רכילות, קניות והרבה הרבה כיף.

ובינתיים,

גמר חתימה טובה ושנה נהדרת,

אילאיל