יום רביעי, 25 באפריל 2012

על עלה עונגה ומה שבינהם…

אל תנסו להבין את המילים בכותרת, מבטאים אותם בעגה תינוקית של ילד בן שנתיים וקצת כך: עלה (עם שני קמצים במלרע) ועונגה כמו עוגה רק עם נ’ באמצע.

הקטנצי’ק שלי לא מדבר! כן, אני יודעת… ברגע שהוא יתחיל הוא לא יפסיק… יש לי שניים גדולים, אני לא לחוצה. אבל בכל זאת, הוא בן שנתיים וכמעט ארבעה חודשים ובקושי יש לו אוצר של עשרים מילים. אז כן, הוא מבין הכל (ולא, אין לו בעית שמיעה), ויש לו כל מני ג’יברישים מצחיקים שאנחנו לומדים לזהות, אבל אין לו ממש מילים.

תארו לכם את שמחתי העצומה שהשבוע הוא ביטא שתי מילים ממש בצורה נכונה! עוף ותות, אוקיי, יש פה איזו תבנית. הילד מדבר רק כשזה מגיע לאוכל, אבל אני אמא פולניה אז ברור שאני מאושרת!

עם ה”עוגה” מעולם לא היתה בעיה. בתחילה היא היתה עלה (תימשכו על הלשון את הע’) לא ברור למה אבל זו היתה המילה לכל מה שקשור לעוגה, עוגיה או כל מני מתיקה שכאלו. מהר מאד השתכללה והמילה והפכה לעונגה שבלי להיות קטנוניים זו כבר ממש מילה.

אז עכשיו יש לנו אמא, אבא, אוטו, טאטו (טרקטור) עוף, תות ועונגה, איזה כיף!

השבוע יצא לי לצלם מקרונים משגעים שקניתי ברביבה וסיליה – הקטן ישב לידי וחמד את ה”עלה”, בסוף הוא גם קיבל, היה לנו טעים מאד!

הכנתי “עונגה בבה” (עוגת בננות) מעולה מהמתכון הנהדר של ארז קומורובסקי (אני מוסיפה גם אגוזים, ובמקום שוקולד צ’יפ שימו חתיכות גסות של שוקולד מריר – יאמי!!)

IMG_2910

והכי כיף! התארחתי בבלוג הנפלא בלינג בלינג, עם מתכון פיצה משובח.

והיום אפילו הספקתי להכין עונגה עלה לכבוד החג (שזה כנראה עוגת שוקולד, לכו תבינו) ממש טעימה וקלילה ממתכון של קארין גורן.

וברוח נעימה ואופטימית זו של מילים חדשות והתחלות מבטיחות אני רוצה לאחל לכם יום עצמאות שמח.

אילאיל

יום רביעי, 18 באפריל 2012

עיניים גדולות (מדי!)

את הפינטרסט כבר יצא לכם להכיר? אם לא אז כדאי לכם! מדובר ברשת החברתית לשיתוף קבצים השלישית בגודלה בעולם (אחרי פייסבוק וטוויטר), מהר מאד היא הפכה להיות הדבר הכי חם ברשת! אבל לא על פינטרסט אני רוצה לספר לכם כאן היום, אלא עלי דווקא. אז למה התחלתי באיזכור פינטרסט?

מעשה שהיה כך היה…

באחד הימים בשיטוטי הרגילים בין הפינים השונים של חברותיי נתקלתי בתמונה הזו

 מקור 

ליבי החסיר פעימה, בלוטות הרוק שלי עברו למצב תקיפה, מיד נעצתי אותה (את התמונה). כבר למחרת הלכתי לקנות את המרכיבים למתכון. אגב, מדובר בכמות גדולה של מצרכים שאין לי בבית בד”כ ויש לציין שהם אפילו לא זולים במיוחד (חמאת בוטנים, סוכריות קרמל, חלב מרוכז ועוד ארוכה הרשימה). את חלקם, כמו לדוגמה ה-marshmallow fluff הייתי צריכה לנסוע לחפש כי מי בכלל מחזיק את המוצר הזה?! בקיצור, זו לא בדיוק עוגת שוקולית :)

(חלק קטן ממרכיבי המתכון)

אבל לא כמה חומרי בסיס שאף אחד לא שמע עליהם ידאיגו אותי ויניאו אותי ממטרתי המוצדקת, וגייסתי את כל המרכיבים למטרה. מפה לשם ומשם לפה עברו כמה שבועות עד שהגיע הרגע המיוחל, אותו הרגע היה היום. הדרדס נרדם לשנת בוקר ראויה, ארוחת הצהריים כבר היתה מוכנה ונשארה לי שעה פנויה יחסית. מכיוון שממילא התכוונתי להכין קינוח מושקע ומהמם במיוחד לכבוד הולדת בנה של עופרה חברתי, חשבתי לעצמי שפצצת אנרגיה שכזו תהווה את הקינוח המושלם לאמא הטריה.

תספרו את מספר השכבות של הקינוח בתמונה (טוב, חסכתי לכם, מדובר בחמש שכבות) לא ברור איך חמש שכבות לקינוח לא הצליחו לגרום לי להרמת גבה כשתיאור המתכון היה “קלי קלות לאללה, אני נשבעת!!” נכון, המתכון לא קשה במיוחד, אבל בחייאת, 5 שכבות שבין כל שכבה יש בערך חצי שעה המתנה??? נו באמת!!! טוב, לא נורא, עדיין שום דבר לא יעצור אותי מהקינוח המושלם. הדרדס (אגב, העובדה שאני קוראת לו דרדס לא מנעה ממנו לבצע קפיצת גדילה ממש משמעותית לאחרונה והוא נהיה גבוה לאללה – רק שתדעו שאני לא עושה לו עין הרע). אוקי איפה היינו? הא כן, הדרדס ישן מעולה ונתן לי לסיים את הסיוט הקינוח הזה בדיוק בזמן להחזיר את  אחיו מהגנים. בינתיים שמתי את התבנית במקרר “לשעה אחת”, כמו שכתוב במתכון.

חזרנו הביתה, אכלנו צהריים והבטחתי להם שאם הם יהיו בשקט חצי שעה בזמן שאני מנסה לצלם את הקינוח (במילים אחרות תקעתי אותם מול DVD) הם יקבלו את הקינוח הכי טעים בחיים, אז הבטחתי…

(הקינוח שלי)

עכשיו אני רוצה לפתוח סוגריים דמיוניות ולענות על שאלה שאני נשאלת לא מעט לגבי הצילומים שלי… האם זה טעים כמו שזה נראה? אז התשובה לרוב, כמעט תמיד כן! כמובן שזה עניין של טעם וריח, אבל באמת שאני משתדלת לעלות צילומים של דברים שהכנתי ואהבתי. אז מה גרם לי הפעם לעשות פוסט שלם על זה??? וכשאני אומרת זה, אני מתכוונת לקינוח הכי דביק, מתוק, מוגזם, שלא נאמר, מצטלם איכס, נמרח, מעצבן, בקיצור, אחד כזה שאפילו הילדים לא רצו לגעת בו. אני עושה עליו פוסט שלם בגלל משפט נחמד שקראתי לפני שבוע בבלוג הנהדר של אפרת “My Lovely Mess”. את הבלוג הכרתי לפני כמה שבועות ממש במקרה ונדלקתי עליו קשות, והנה ממש השבוע העלתה אפרת פוסט נחמד “פוסט על החיים” וכ”כ הזדהתי עם משפט הפתיחה שלו:

“יש סברה כזו שאימהות שכותבות בלוג עפות על החיים. הכל כל כך מואר ואורירי, הכל טעים, מסודר, עשויי בעבודת יד מעניין, שלא לומר מרתק אצלהן הכל זורם כאילו החיים הם עננים של מרשמלו. אז זהו שלא. לפחות לא אצלנו”

וחשבתי לעצמי אולי הגיע הזמן שגם אני אציג את הכביסה המלוכלכת שלי? אז נכון, הכביסה שלי היא לא ממש כביסה, כי אצלינו לא מכבסים מחוץ לבית :) אבל תאמינו לי שלהראות לכם צילומים של קינוח מעאפן ולהודות שהוא יצא מעאפן זה הכי כביסה מלוכלכת שאני יכולה לעלות על דעתי. ואם בכל זאת נדמה לכם שהצילומים שלי עושים איתו חסד אז אומר לכם שזו רק זוית צילום מוצלחת, כי תראו, ממש בשבילכם צילמתי את זה! וזה נראה כך אחרי חמש דקות ללא קירור, איכס אחד גדול ודביק.

  (גם זה לצערי הקינוח שלי) 

ותהיו בטוחים שמרגע לרגע זה נהיה יותר דביק ויותר בעייתי להתעסק בו.

אז מה נסגר איתו בכל זאת? תקעתי הכל במקרר לכמה דקות. הוצאתי, חתכתי לקוביות קטנות ושמתי בהקפאה. בינתיים זה מתפקד כחטיף גלידה, כי כשהוא מגיע בקוביות קטנטנות זה איכשהו ראוי למאכל :)

מה דעתכם?

אילאיל  

יום ראשון, 8 באפריל 2012

פעם ראשונה בים (העונה)

חופשת פסח - אנחנו שורדים, תודה ששאלתם :) קצת קיטנה, קצת חברים, קצת סבא וסבתא, הרבה מאד אמא.

היינו בים, לא משהו רציני ובכלל לא מתוכנן. פשוט החלטנו לחתוך לשם ובילינו שעתיים על החוף, היה מדהים!

     

 

התמונה הזו מצחיקה אותי במיוחד, רותם רודף אחרי אחיו הגדולים בפוזה הניצחית של “חכו לי…”

 

ובאותם גוונים קסומים התחדשתי, איך לא? בכמה צלחות מקסימות. תופתעו לגלות שהן מאיקאה? אני הופתעתי למצוא שם אותן (ואת המגבת המצולמת מתחתן).

  

והנה אני ורותם הקטן שלי, בחשיפה די נדירה (שונאת את איך שאני יוצאת בצילומים) אבל פה אני מוכנה להתפשר שיצאתי פ’סדר. אבל מה שקורע פה זה הפרצוף המצחיק של רותם באמצע הביס – צולם בגשר הצבים בנחל אלכסנדר לפני כמה ימים.

כל התמונות בפוסט הזה צולמו באייפון ועובדו באינסטגרם – אגב אינסטגרם, ברוכים הבאים לקוחות מכשירי האנדרואיד אם אתם רוצים לעקוב אחרי, שם המשתמש שלי ililziv.

ובינתיים, חג שמח והמשך חופשה נהדרת

אילאיל

יום שלישי, 3 באפריל 2012

מחשבות בשחור על גבי לבן

אוקיי, זה נשמע מעט יותר דרמטי מכוונתי המקורית, אבל באמת שכבר כמה שבועות, אולי אפילו חודשים אני מתעסקת בשאלה “בלוגי לאן”? לפני כחודש מלאו 4 שנים להקמתו של הבלוג. השנה הראשונה היתה שנת צעדי תינוק, עם כמה עשרות של קוראים, פוסטים בודדים ותגובות ספורות. לקח לבלוג זמן להתפתח, לגדול ולהבין לאן מועדות פניו. בשנתיים שלאחר מכן נוספו מאות ואלפי קוראים ומנויים חדשים. הבלוג התגבש להיות בלוג יצירה מובהק וסחף אחריו מעריצים רבים (ועל כך אני כל-כך מודה לכם). בשנה האחרונה האטתי את קצב הכתיבה שלי בבלוג, בעיקר בגלל עומס גדול מאד בחיי האישיים שלא מאפשר לי את זמן הכתיבה הרצוי. במקביל, קצב היצירה שלי בתחום האמנות השימושית ירד ולכן הרגשתי “שאין לי ממש על מה לכתוב”. נכון, אני חולקת אתכם המון מחיי האישיים, למדתם להכיר אותי, את משפחתי, את ילדיי. אבל איכשהו אני לא מצליחה להעביר את הבלוג לפאזה של להיות בלוג אישי לחלוטין, אולי כי סתם אני חושבת שזה לא יעניין אתכם?

אז כמו שאמרתי, כבר כמה שבועות שאני מתלבטת איך בדיוק להמשיך את חייו של הבלוג, תשובה אין לי בינתיים. אני לא מתכוונת לסגור אותו או להפסיק לכתוב, סתם כי אני לא באמת מסוגלת או רוצה להתנתק. אבל אולי בשלב ראשון אני פשוט אפסיק לחפש לו הגדרות ופשוט אכתוב על מה שיוצא. לפעמים אני אעלה סתם תמונות בלי הרבה מלל, לפעמים יהיה יותר. הרבה פעמים זה יהיה “כל מיני לא מגובש שכזה”  כי כך החיים שלי נראים כרגע (וזה לא ממש רע, זה בהחלט בסדר) אבל תמיד זה יהיה ממני אליכם, כי איכשהו, הבלוג הזה הפך להיות חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה שלי.

   

ואפילו הספקתי להכין קצת מטעמים חדשים לחנות שלי באטסי.

שבוע נפלא וחג אביב שמח,

אילאיל