יום רביעי, 18 באפריל 2012

עיניים גדולות (מדי!)

את הפינטרסט כבר יצא לכם להכיר? אם לא אז כדאי לכם! מדובר ברשת החברתית לשיתוף קבצים השלישית בגודלה בעולם (אחרי פייסבוק וטוויטר), מהר מאד היא הפכה להיות הדבר הכי חם ברשת! אבל לא על פינטרסט אני רוצה לספר לכם כאן היום, אלא עלי דווקא. אז למה התחלתי באיזכור פינטרסט?

מעשה שהיה כך היה…

באחד הימים בשיטוטי הרגילים בין הפינים השונים של חברותיי נתקלתי בתמונה הזו

 מקור 

ליבי החסיר פעימה, בלוטות הרוק שלי עברו למצב תקיפה, מיד נעצתי אותה (את התמונה). כבר למחרת הלכתי לקנות את המרכיבים למתכון. אגב, מדובר בכמות גדולה של מצרכים שאין לי בבית בד”כ ויש לציין שהם אפילו לא זולים במיוחד (חמאת בוטנים, סוכריות קרמל, חלב מרוכז ועוד ארוכה הרשימה). את חלקם, כמו לדוגמה ה-marshmallow fluff הייתי צריכה לנסוע לחפש כי מי בכלל מחזיק את המוצר הזה?! בקיצור, זו לא בדיוק עוגת שוקולית :)

(חלק קטן ממרכיבי המתכון)

אבל לא כמה חומרי בסיס שאף אחד לא שמע עליהם ידאיגו אותי ויניאו אותי ממטרתי המוצדקת, וגייסתי את כל המרכיבים למטרה. מפה לשם ומשם לפה עברו כמה שבועות עד שהגיע הרגע המיוחל, אותו הרגע היה היום. הדרדס נרדם לשנת בוקר ראויה, ארוחת הצהריים כבר היתה מוכנה ונשארה לי שעה פנויה יחסית. מכיוון שממילא התכוונתי להכין קינוח מושקע ומהמם במיוחד לכבוד הולדת בנה של עופרה חברתי, חשבתי לעצמי שפצצת אנרגיה שכזו תהווה את הקינוח המושלם לאמא הטריה.

תספרו את מספר השכבות של הקינוח בתמונה (טוב, חסכתי לכם, מדובר בחמש שכבות) לא ברור איך חמש שכבות לקינוח לא הצליחו לגרום לי להרמת גבה כשתיאור המתכון היה “קלי קלות לאללה, אני נשבעת!!” נכון, המתכון לא קשה במיוחד, אבל בחייאת, 5 שכבות שבין כל שכבה יש בערך חצי שעה המתנה??? נו באמת!!! טוב, לא נורא, עדיין שום דבר לא יעצור אותי מהקינוח המושלם. הדרדס (אגב, העובדה שאני קוראת לו דרדס לא מנעה ממנו לבצע קפיצת גדילה ממש משמעותית לאחרונה והוא נהיה גבוה לאללה – רק שתדעו שאני לא עושה לו עין הרע). אוקי איפה היינו? הא כן, הדרדס ישן מעולה ונתן לי לסיים את הסיוט הקינוח הזה בדיוק בזמן להחזיר את  אחיו מהגנים. בינתיים שמתי את התבנית במקרר “לשעה אחת”, כמו שכתוב במתכון.

חזרנו הביתה, אכלנו צהריים והבטחתי להם שאם הם יהיו בשקט חצי שעה בזמן שאני מנסה לצלם את הקינוח (במילים אחרות תקעתי אותם מול DVD) הם יקבלו את הקינוח הכי טעים בחיים, אז הבטחתי…

(הקינוח שלי)

עכשיו אני רוצה לפתוח סוגריים דמיוניות ולענות על שאלה שאני נשאלת לא מעט לגבי הצילומים שלי… האם זה טעים כמו שזה נראה? אז התשובה לרוב, כמעט תמיד כן! כמובן שזה עניין של טעם וריח, אבל באמת שאני משתדלת לעלות צילומים של דברים שהכנתי ואהבתי. אז מה גרם לי הפעם לעשות פוסט שלם על זה??? וכשאני אומרת זה, אני מתכוונת לקינוח הכי דביק, מתוק, מוגזם, שלא נאמר, מצטלם איכס, נמרח, מעצבן, בקיצור, אחד כזה שאפילו הילדים לא רצו לגעת בו. אני עושה עליו פוסט שלם בגלל משפט נחמד שקראתי לפני שבוע בבלוג הנהדר של אפרת “My Lovely Mess”. את הבלוג הכרתי לפני כמה שבועות ממש במקרה ונדלקתי עליו קשות, והנה ממש השבוע העלתה אפרת פוסט נחמד “פוסט על החיים” וכ”כ הזדהתי עם משפט הפתיחה שלו:

“יש סברה כזו שאימהות שכותבות בלוג עפות על החיים. הכל כל כך מואר ואורירי, הכל טעים, מסודר, עשויי בעבודת יד מעניין, שלא לומר מרתק אצלהן הכל זורם כאילו החיים הם עננים של מרשמלו. אז זהו שלא. לפחות לא אצלנו”

וחשבתי לעצמי אולי הגיע הזמן שגם אני אציג את הכביסה המלוכלכת שלי? אז נכון, הכביסה שלי היא לא ממש כביסה, כי אצלינו לא מכבסים מחוץ לבית :) אבל תאמינו לי שלהראות לכם צילומים של קינוח מעאפן ולהודות שהוא יצא מעאפן זה הכי כביסה מלוכלכת שאני יכולה לעלות על דעתי. ואם בכל זאת נדמה לכם שהצילומים שלי עושים איתו חסד אז אומר לכם שזו רק זוית צילום מוצלחת, כי תראו, ממש בשבילכם צילמתי את זה! וזה נראה כך אחרי חמש דקות ללא קירור, איכס אחד גדול ודביק.

  (גם זה לצערי הקינוח שלי) 

ותהיו בטוחים שמרגע לרגע זה נהיה יותר דביק ויותר בעייתי להתעסק בו.

אז מה נסגר איתו בכל זאת? תקעתי הכל במקרר לכמה דקות. הוצאתי, חתכתי לקוביות קטנות ושמתי בהקפאה. בינתיים זה מתפקד כחטיף גלידה, כי כשהוא מגיע בקוביות קטנטנות זה איכשהו ראוי למאכל :)

מה דעתכם?

אילאיל  

40 comments:

  1. היי... הפוסט מקסים, נהנתי לקרוא ולחייך... אהבתי את ההומור העצמי... (-; בתחילה הקינוח נראה כמו שדרוג של קינוח נפלא של קרין גורן (קינוח אלוהי בעיני. 3 שכבות והכל קורה בדקות ספורות... טוב, למעט כמות הדקות שיש להשקיע בספורט שצריך לעשות אחרי אכילתו...) אבל עם המשך הקריאה הבנתי שלפני שלט עצור ענקי ועל כך תודה! המשך שבוע נפלא, קרן קרנונה

    השבמחק
  2. היי... הפוסט מקסים, נהנתי לקרוא ולחייך... אהבתי את ההומור העצמי... (-; בתחילה הקינוח נראה כמו שדרוג של קינוח נפלא של קרין גורן (קינוח אלוהי בעיני. 3 שכבות והכל קורה בדקות ספורות... טוב, למעט כמות הדקות שיש להשקיע בספורט שצריך לעשות אחרי אכילתו...) אבל עם המשך הקריאה הבנתי שלפני שלט עצור ענקי ועל כך תודה! המשך שבוע נפלא, קרן קרנונה

    השבמחק
  3. דעתי שהפוסט נהדר והתמונות נפלאות גם כשאת מנסה שלא.. :)

    השבמחק
  4. יופי של פוסט, ואכן זאת האמת, לפעמים לא כל מה שיפה בהכרח טעים וגם אני מכירה את זה שתמונות מגרות אותי ובסוף התוצאה הסופית מאכזבת. אין ספק שהעלת את הרעיון בצורה מקסימה בפוסט והתמונות שלך עדיין עושות חסד עם המתכון :-)

    השבמחק
  5. אנונימי18.4.2012, 7:47

    אז ככה, דעתי היא, שדווקא התמונה המקורית, זו שפעלת לפיה, מציגה קינוח שנראה מתוק ודביק להחריד, שלא ממש בא לי לנעוץ את שיניי בו. (ואני דווקא אוהבת מאד מתוק, אבל בגבול השפוי) אולם הצילום שלך, גם זה שאת טוענת, שהוא נוזלי, דביק וכו' דווקא מאד מגרה, ועושה חשק לטעום. בקיצור, הצילום לא הצליח להעביר את התחושה שרצית להעביר (: עם הטעם הסובייקטיבי, אני לא מתווכחת

    השבמחק
    תשובות
    1. אילאיל18.4.2012, 8:29

      לא טענתי שהצילום שלי דביק, אלא הקינוח עצמו :) חוצמיזה שהקינוח מגיע כמטפורה על חיי "המצולמים מושלם" לא לקחת ברצינות גדולה מדי את ההומור העצמי שלי.
      ותודה :)

      מחק
    2. אילאיל18.4.2012, 8:34

      קראתי שוב את הפוסט, אכן טענתי שהוא מצטלם איכס חחח אבל זה נכון, צילמתי מחמישים זוויות שונות עד שמצאתי את הזווית המחמיאה לו חחח.

      מחק
    3. אנונימי18.4.2012, 9:33

      אילאיל, וואוו, את ממש לא הבנת אותי, וצר לי על כך.
      מצטערת אם לא הייתי מובנת, גם אני לא טענתי שהצילום שלך דביק, ההיפך הגמור לגמרי!!! דווקא טענתי שהצילום שלך עושה חסד רב לקינוח שתיארת אותו כדביק, ועל כן, הוא עושה חשק לטעום אותו. הבנתי לגמרי את נושא המטפורה שביקשת להעביר, והתמוגגתי מההומור שלך, כפי שאני נהנית תמיד מהפוסטים שלך, ובהחלט לא לקחתי אותך ברצינות גדולה מידי. אני קוראת שוב ושוב את תגובתי, ולא ממש מבינה איפה טעיתי. אולי במשפט "שלא הצלחת להעביר את התחושה"... הכוונה היתה דווקא לפרגן לך על הצילום ולא להמעיט חלילה או לזלזל בתחושות ובמסר שניסית להעביר. פשוט ניסיתי לעשות זאת בהומור, שכנראה לא הובן או שלא היה במקומו. ואני שוב, נורא מצטערת, ומקווה שיושרו ההדורים ואני מובנת כעת יותר.

      מחק
    4. אילאיל18.4.2012, 9:41

      אוי, גם אני לא התכוונתי להישמע כמתקיפה! סליחה!! כנראה שהמקלדת לא עושה איתנו חסד בהבנה של המילים.
      בכל מקרה הבנתי לחלוטין עכשיו ותודה ענקית על המחמאות והפירגון :)

      מחק
    5. אנונימי18.4.2012, 10:09

      בכיף גדול מאד (:

      מחק
  6. ענק!!!
    האמת שגם הצילום המקורי נראה כמו משהו דביק ומגעיל בעיני (ואת יודעת שמכורת שוקולד אמיתית וכזו שלא בוחלת בקינוחים כתבה את זה)
    אבל אהבתי את פירוט התהליך, הדרייב (מזדהה עם ההתעקשויות המפגרות האלה על ג'וק שנכנס לראש מאיזו תמונה בפינטרסט) וההומור.
    :-)

    השבמחק
  7. דעתי שכל הכבוד על הנחישות להכין קינוח כזה, ועוד להשיג את עיסת המרשמלו המוזרה הזו. אז יצא מעפן, לא נורא :)
    ועוד דעה, שהקינוחים האמריקאים האלה, שיש בהם גם טופי, וגם שוקולד, וגם מרשמלו, וגם... הם ממש ממש מתוקים מידי, וכמו שאומרים באמריקאית, too much
    וחוץ מזה כיף לקרוא:)
    לחיי הפינטרטסט!

    השבמחק
  8. אמנם כבר המון זמן אני מנסה להיגמל מהמתיקות הדביקה (לא בהצלחה) אבל יכולה להזדהות עם קשיי הצילום והרצון להכין את מה שנראה כדבר הכי הכי....התמונות משגעות-שתיהן!!!

    השבמחק
  9. marshmallow fluff הוא נוף ילדותי האמריקאית בארץ (הורי עלו מארה"ב, אני נולדתי כאן, אבל התרבות נשארה). בירושלים יש לא מעט חנויות שפונות לאוכלוסיה האמריקאית, רק לא בשכונה שבה גרנו. אבל כשההורים שלי היו טורחים לקנות את הצנצנות האלה (יש גם בורוד-טעם-תות) - זו הייתה חגיגה שלמה! במוצ"ש של אותו שבוע היינו לוקחים את עוגיות הביסקוויט-חצי עיגול-עם-ציפוי-שוקולד (ששכחתי איך קוראים להן), עושים מזה סנדוויץ' עם הfluff וזה היה הכי כיף בעולם...

    השבמחק
    תשובות
    1. אילאיל18.4.2012, 8:51

      איפה היית איפה שחיפשתי בחצי מחנויות השרון את זה? (ובסוף מצאתי בסופר הכי פושטי ליד הבית שבכלל לא חשבתי שאמצא שם!)

      מחק
  10. אני קודם כל - תודה!!! אני כל כך אוהבת פוסטים שמציגים קצת מהאמת שבחיים! ;-)) שנית, כל הכבוד על הנחישות להכין את המתכון הזה. בעיניי הוא נראה מעולה גם כך וגם כך! :-)) והנה עוד פוסט מעולה על "החיים האמיתיים" - http://karenrussell.typepad.com/my_lifejust_not_on_the_ro/2012/01/i-cant-crochet.html

    השבמחק
    תשובות
    1. אילאיל18.4.2012, 9:25

      זה הפוסט הכי מגניב שקראתי בחיים!!!!
      תודה :)

      מחק
    2. אילאיל18.4.2012, 9:31

      אוקי אני מחדדת את עצמי, כי קראתי אותו עד הסוף רק עכשיו, הוא מחודד לחלוטין, אבל אין ספק שמגיע ממקום מעט עגום את לא חושבת? בכל מקרה ההתחלה שלו מצחיקה ואמיתית ובעלת הומור עצמי נהדר אבל סופו מעט מתסכל לא? כי אף אחד לא באמת חושב שכל הבלוגריות המושלמות האלו אכן חיות כך כל רגע נתון ביממה נכון? כי אם כן, אז גם לקורא יש בעיה לא קטנה בקריאת המציאות :)

      מחק
  11. פוסט מעולה!
    זה נורא אם גם בתמונות הלא מחמיאות זה עדיין נראה לי טעים?????

    השבמחק
    תשובות
    1. אילאיל18.4.2012, 9:31

      נורא מאד!
      :)

      מחק
  12. אוי, גדול, מזכיר את הפעם בה צילמתי את כל העבודות שלי שמעולם לא סיימתי והן מהוות פדיחה איומות לאנושות.
    אבל האמת שזה נראה בכל זאת טעים...הייתי אוכלת (באמת, חוכמה גדולה, אני אוכלת הכל...).

    השבמחק
  13. כיף לקרוא על החיים האמיתיים וחייבת לציין שדווקא התמונה האחרונה, זו ה"איכסית" הכי שווה בעיני, כי זה נראה כמו עוגה באמצע הזלילה.

    השבמחק
  14. מצחיקה
    תהיתי למה אין תמונת המשך באיסטגרם...
    נראה לי שאפילו לי, שמאוד אוהבת מתוק, זה קצת יותר מדי...
    אבל הצילום יצא יופי :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. אילאיל18.4.2012, 9:32

      האמת שבדיוק עכשיו תקעתי קוביה אחת לפה וכגלידה זה באמת מתפקד לא רע בכלל. כמו חטיף סניקרס גלידה קפוא כזה.

      מחק
  15. ממממממ...... היה לי נסיון דומה עם עוגת חמש שכבות של מרתה סטיוארט שהכנתי בראש השנה לפני שנתיים, שכבות על שכבות של עבודה , של מתיקות , של הגזמה ובסוף הטעם היה כלכך אובר . כניראה הטעם האמריקאי קצת גדול עלינו. נרשמה הערכה כנה על המאמץ, והתמונות כמובן מהממות

    השבמחק
    תשובות
    1. אילאיל18.4.2012, 9:34

      אני זוכרת שסיפרת לי את הסיפור הזה חחח.
      אתם עדיין מוזמנים לקובית גלידה, פשוט אם אביא אותה אלייך ב40 מעלות היא תימס בדרך :)

      מחק
  16. פוסט יפהפה ומדוייק כל כך..!!
    גם אני תמיד חושבת על כל האמריקאיות האלה - איך, איך הכל מתוקתק אצלן?? והנה, סופסוף מישהי שמכריזה שהמלך גם עירום לעתים :)

    השבמחק
  17. מצחיק מה שעבר עלי בפוסט הזה.
    ראיתי את התמונה המקורית וחשבתי לעצמי: איכס: נראה כל כך מתוק, דביק ולא טעים. כשראיתי את רשימת החומרים התחזקה התחושה שלי שזה ממש לא קינוח בשבילי ואיזה כיף שהפעם אני לא עומדת להתגרות מהתמונות ועומדת לצלוח את הפוסט בלי לגשת למקרר :-)
    ואז כתבת את התוצאה והטעם והתגלגלתי מצחוק.
    נו באמת ?! מה ציפית מקינוח שמכיל "מרשמלו פלופ" :-)
    נשיקות
    שרון

    השבמחק
    תשובות
    1. אילאיל18.4.2012, 9:33

      חחחח, לפעמים אני צריכה להקשיב לחברתי חובבת הפירות ולא לבטני חובבת המתוק :)

      מחק
  18. אנונימי18.4.2012, 10:11

    נראה לי שאם להציג את הקינוח המעאפו שלך ולהודות שהוא יצא מעאפן זה הכי כביסה מלוכלכת שיש בשבילך אז אצלך בחיים הכל באמת מואר ואורירי :)

    השבמחק
    תשובות
    1. אילאיל18.4.2012, 10:27

      ברור!
      מואר אורירי ושכחת עננים של מרשמלו טעימים וצבעוניים
      :)

      מחק
  19. :-) אחלה פוסט.
    התמונה הזכירה לי מתכון של מאיה מבצק אלים: http://www.bazekalim.com/2007/10/19/twix-bars/
    אני מאמינה שהוא מותאם יותר לטעם הישראלי שלנו (אוי האמריקאים המשוגעים האלה.. :-) )
    בהצלחה ותודה על הבלוג הכיפי שלך.

    השבמחק
    תשובות
    1. אילאיל18.4.2012, 10:28

      תודה על הקישור, יבדק בקפידה
      :)

      מחק
  20. אה... אז זה לא ככה באמת אצלך...? לא, כי פשוט חשבתי... P-:
    תקשיבי גברת - כל הכבוד לך!
    אני מציעה שנפתח בטרנד "הראה את חייך האמיתיים נטולי ענני המרשמלו (אבל לא מוותרים על הפלאפ ההוא מהסופר הקרוב לבית)"

    השבמחק
  21. אה... אז גם אצלך ענני המרשמלו הם רק עננים ??? ולפעמים יורד גשם ?
    חחח... הצחקת אותי. לי התמונה הראשונה הזכירה חטיף גלידה מדהים שהיה בילדותי עם בוטנים וחמאת בוטנים ושוקולד וגלידה וניל . לא זוכרת איך קראו לו אבל הייתי צריכה להיות ילדה ממש טובה ולגמור הכל מהצלחת כמה ימים כדי שיפנקו אותי באחד כזה ועשית לי נורא חשק.... עכשיו כשכתבת שהפכת את התוצר לחטיף גלידה אז בכלל בא לי... מוזר איך כל דבר עושה לכל אחד אסוציאציות שונות. בכל מקרה הזכרת לי את הספר : "איך היא עושה את זה?"... שבדיוק מדבר על הגינוגולים האלה של הדרדס הישן , הילדים בגנים ואנחנו מנסות לייצר ענני מרשמלו...

    השבמחק
  22. שמחתי לקרוא את הפוסט הזה
    ואני רואה בו פריצת דרך מרשימה שלך.
    סוג של הכרה במציאות כמו שהיא וללא כסוי.
    הבנה של שמחות קטנות שמגיעות אלינו, גם לאחר "כשלונות" מעפנים שכאלו...ובכלל..
    היכולת להביט בחיים, ללא התיפייפות מלאכותית,
    להכיר בכך שאנחנו לא מושלמים...אבל, מאוד שואפים לשם...
    זו גבורה בעייני.
    מצפה לפוסט הבא.
    אבא זיו.

    השבמחק
  23. אנונימי18.4.2012, 20:20

    אוי, כמה שזה נראה יפהפה אבל גם התמונה מעבירה את ההרגשה שזה יהיה מתוק מידי....
    הצילומים שלך משגעים, גם כשאת מראה את האמת הבלתי מתייפיפת. וזה סוד גדולתם.
    צילומים של מציאות יפה בלי ליפות אותה.
    הילה

    השבמחק
  24. יעל השכנה19.4.2012, 12:03

    לא אכביר במילים, מצטרפת לכל קודמותי (וגם צחקתי בקול!) אהבתי מאוד את הפוסט הזה על צילומיו הלא-מושלמים (הלוואי עלי כזו אי שלמות), כמו את קודמיו.
    רק לומר לך לעתיד - שלהפתעתי מצאתי מרשמלו פאפ ב"יינות ביתן" בצומת תל מונד... ממש ליד הבית :)

    השבמחק
    תשובות
    1. אילאיל19.4.2012, 15:55

      רגע רגע, האם זו יעל השכנה מתל מונד הרחוקה????
      ואכן זה הסופר הקרוב שבסוף מצאתי גם אני את המרשמלו פלאף.

      מחק
  25. דווקא זה כן נראה טעים.
    שוקולד עושה לי את זה ולא משנה הצורה שלו.

    השבמחק