למי בדיוק? שבוע וחצי של חופשה ובחיים לא עבדתי כ”כ קשה :) כל היום אני מבשלת, אופה, מנקה, מסדרת, שלא לדבר על נוהגת (כי הבעלול שונא לנהוג ואני לא מאשימה אותו עם הקילומטארז’ שהוא עושה בימי חול לעבודה וחזרה), שומרת, מפקחת, דואגת, קונה, מרכיבה, מסדרת, וחוזר חלילה.
כן, כן קשים חייו של ההורה בחופשת חג החירות :) אבל מכיוון שאני לא פולניה אמיתית אני לא מסוגלת רק להתלונן (טוב נו, אני כן מסוגלת, אבל זה ישעמם אתכם) אז בכל זאת אני מעבירה קצת מהכיף שעשינו בחופשה שלנו.
החג התחיל בערב ליל הסדר, כולנו חגיגיים ויפים וכרגיל מאד משתדלים לעשות לאמא נחת עם תמונה משפחתית ראויה (not!)
אני חושבת שאני כבר אמורה להפנים שאין סיכוי שאקבל תמונה בה שלושה ילדים לבושים חגיגי ומסורקים מחייכים למצלמה, לא?
אנחנו לעומת זאת זכינו לתמונה זוגית משובחת מגובה של ילד בן (כמעט) שש. (אנחנו לפחות כן מסורקים מחייכים למצלמה, אז מה אם היא בגובה הסנדלים החדשים שלי?)
את היום הראשון של חול המועד העברנו אנחנו וכנראה כל שאר בני ישראל בספארי רמת גן. לא ברור מה בדיוק חשבנו כשנסענו לשם בחול המועד, אבל בהחלט לא חשבנו על 14,000 מבקרים נוספים. להגיד שהיה עמוס, סיוט, חם ומגעיל זה ממש אנדרסטייטמנט, למזלנו ילדים מתחת לגיל שש לא שמים לב לכלום סביבם (מלבד לחיות שאיכשהו כן הצלחנו לראות, בערך!) והצליחו להנות.
אחרי ההלם הגדול של הביקור בספארי הייתי חייבת יום חופשי לבד עם עצמי (ותינוק, אבל מי סופר אותו…) אז שלחתי את החבריה העליזה לקולנוע לראות את “חלומו של דולפין”. זו הפעם הראשונה של הגדולים שלי בבית הקולנוע, החוייה היתה מרגשת, הסרט כנראה קצת פחות.
ביום שישי כבר נרגעתי והחלטתי לנסוע לשוק הפישפשים שבאופן מפתיע למדי לא היה עמוס בטירוף (קצת עמוס, אבל סביר). המטרה היתה כמובן לבזבז את תלושי הזיכוי שלי בחנות של סופי בשוק הפישפשים.
מכירים את זה שסוף סוף יש קצת כסף ביד אבל ממש לא יודעים מה לקנות? בסוף החלטתי להיות מבוגר אחראי ופרקטי והשקעתי בסט קנקן וכוסות חגיגי ומקסים לדעתי, וורוד וילדותי מדי לדעת בעלי :) אז בכדי להוכיח שאני מבוגרת רצינית צילמתי אותו עם אליס בתוכו, שיהיה איזון!
אני אוהבת את שוק הפישפשים, לא משנה כמה אני מטיילת שם תמיד יש פינות חדשות לגלות ואוצרות חדשים למצוא.
לא באמת חשבתם שזה הסתיים, נכון?
ביום שבת בבוקר נסענו לגבעתיים להצגת הילדים “דירה להשכיר”. הכרנו את הDVD ולכן מאד שמחנו למצוא כרטיסים מוזלים דרך האתר “איזה כיף”. ההצגה היא של “התאטרון שלנו” ופשוט מקסימה!!! אח”כ נסענו לפארק גני יהושוע להתחרדן בשמש עם אחי ומשפחתו (אין תמונות, שכחתי את המצלמה בבית).
את החג השני החלטנו לבלות בבית לבד, עם ארוחת צהריים של שניצל ואורז, בלי שום ארוחת חג מפוארת או נסיעה מפרכת בפקקים מיותרים. אפילו תובל כבר הודיע לי הבוקר שהוא רוצה לחזור לגן. אני לא מאשימה אותו, לפעמים יוצאים מהשגרה רק בכדי לחזור אליה בכוחות מחודשים.
מקווה שעבר גם עליכם חג שמח, משפחתי וצבעוני.
שבוע נפלא
אילאיל
