תמונה…
“למה את חושבת שאלמה אמיתית? שאל מישה…” – תולדות האהבה, ניקול קראוס
כי אני מכירה אותה, כי אני מרגישה אותה, כי אני יודעת מי היא ואיך היא נראית וברור לי שיום אחד היא תיכנס לחיי. אין לי מושג איך, למה ומתי. מדובר בתחושה, או שאולי תחושה זו לא המילה המתאימה פה. זו תמונה, מין אימג’ שכזה שממלא אותי בידיעה ואיתה בה הרוגע, האהבה.
דיבורים…
תגידו? מה קורה עם אילאיל בזמן האחרון? לאן היא נעלמה? ומה זה כל שירי הדיכאון שהיא מעלה לפייסבוק שלה? ולבלוג… וכל הצילומים הקודרים האלו…והיא קצת רזתה, לא? מכל עבר אני שומעת ליחשושים… משפחה, חברים… חברים של חברים…
אילאיל פה. נכון, קצת רזתה, קצת נעלמה, קצת הרבה עסוקה, או יותר נכון מעסיקה את עצמה. משתדלת לא לחשוב (מדי), לא לחפור (מדי). תקופה שכזו, לא פשוטה, קצת (הרבה) עצובה, קצת (הרבה) מבלבלת\מבולבלת… אני דווקא יכולה להתחבר לתקופות האלו, הן מעצימות, משפיעות, משנות.
“אני כותבת כי יש סיפורים שעדיף לכתוב מלספר, כי לא נעים להרגיש את המילים שלהם בתוך הפה” – שתיים דובים, מאיר שלו
אני אוהבת לקרוא, מאד!
זיכרון…
כתה ב’ או ג’, אבא לוקח אותי לספריה העירונית בחולון, אני בוחרת ספר. ההתרגשות, השמחה, אני ילדה גדולה שקוראת לבד, יכולה ללכת לספריה לשאול ספרים לבד. אני עדיין מאד אוהבת לקרוא, לא תמיד יש לי זמן, בין העבודה, הבית והילדים… אבל אני משתדלת לקרוא, וכמה שיותר עדיף.
מכתב…
“קעקועים בשבילי..........אני מרגישה שהם כמו כרית רכה ונעימה שנחתתי עליה כדי שאוכל לעכל את כל הדבר הזה שנקרא עולם, חיים. בכלל, האומנות והיצירה, הם מה ששומרים עליי.”
זה חלק קטן ממכתב נפלא שכתבה לי מכרה בפייסבוק. משהו במשפט הזה שבה את ליבי, ריגש אותי ברמות. בכלל, מילים נורא משפיעות עלי, מילים חיות דרכי, מחיות אותי. שוחחנו קצת על קעקועים, ואז היא כתבה לי את זה כתשובה למשהו ששאלתי אותה, ואני התרגשתי, כל-כך.
ואני קצת לוקחת את הפסקה הזו שלה וקצת מאמצת אותה, הרבה אוהבת אותה ומשנה אותה בשבילי, בשביל האמת שלי.
“הצילומים שלי… אני מרגישה שהם כמו כרית רכה ונעימה שנחתתי עליה כדי שאוכל לעכל את כל הדבר הזה שנקרא עולם, חיים. בכלל, האומנות והיצירה, הם מה ששומרים עליי.”
צילום…
אני לא מסוגלת בלי לצלם. לצלם בשבילי זה לנשום, לאהוב, לזכור, להזכיר, לחיות, להחיות (אני בטח יכולה להמשיך כך אין קץ…)
אני בד”כ לא מתעניינת באיכות הצילום, בצד הטכני שלו. אני כמעט אף פעם לא מדפיסה תמונות (למעט קצת תמונות של הילדים לאלבום), זה לא כ”כ חשוב לי להדפיס אותן, להשאיר אותן אחרי. מספיק לי הרגע שנחתם בזמן הצילום. אולי פה, בענן הוירטואלי התמונות האלו ישארו גם אחרי…
בוקר מטושטש…
4:30 לפנות בוקר, השעון המעורר מצלצל. לקום? אולי היום אוותר?!
מתלבשת, נכנסת לאוטו, מתניעה, מחייגת לאלף מספרים שונים בטעות עד שמחייגת את המספר הנכון לפתוח את שער המושב, שמה דיסק במערכת, עולה על הכביש המהיר… צפון, דרום, מרכז…
שיר…
Alexi Murdoch's - Wait
Feel I'm on the verge of some great truth
Where I'm finally in my place
But I'm fumbling still for proof
And it's cluttering my space
Casting shadows on my face
I know I have a strength to move a hill
I can hardly leave my room
So I'll sit perfecty still
And I'll listen for a tune
While my mind is on the moon
And if I stumble
And if I stall
And if I slip now
And if I should fall
And if I cant be all that I could be
Will you, will you wait for me
Cause everywhere I seem to be
I am only passing through
I dream these days about the sea
I always wake up feeling blue
Wishing I could dream of you
So if I stumble
And if I fall
And if I slip now
And lose it all
And if I can't be all that I could be
Will you, will you wait for me
And wait for me
Won't you wait for me
And wait for me
Please wait for me
Won't you wait for me
סופ”ש מצויין ושבוע נפלא…
אילאיל