אם יש משהו שמתסכל אותי נורא כשאני מתיישבת לכתוב פוסט, זו העובדה שאין לי מושג איך להתחיל אותו. אני יודעת בדיוק איזה תמונות יכנסו, מה יהיה נושא הפוסט, אפילו אם הוא יהיה קצר או ארוך (וזה יהיה ארוך).
אבל העובדה שאין לי מושג איך להתחיל אותו, או גרוע מכך, שאין לי כותרת, בד”כ מאוד, מאוד מתסכלת אותי.
אז מאיפה להתחיל? מממ, בעצם כבר התחלתי, אז אולי פשוט אמשיך משם…
אני מאוד אוהבת לצלם את חברותיי מדגמנות את הבגדים שאני קונה עבור העסק שלי. יש בזה משהו כ”כ נכון והגיוני לצלם נשים אמיתיות, כמוני וכמוך, לבגדים שממילא מיועדים לך ולי.
טוב, זה לא חוכמה… בורכתי בחברות יפייפיות. אבל יותר מהיופי החיצוני שלהן, בורכתי בחברות אמת. כאלו שאת יכולה לנסות להעלם להן לכמה שבועות, חודשים… להתחפר לתוך עצמך. והן, לא רק שלא יתנו לך לשקוע, אלא יתעקשו לא לוותר לך, לא לוותר עלייך.
זה היה יום צילומים מקסים במיוחד, אבל בואו נתחיל מההתחלה… זה תמיד נחמד לשמוע על מאחוריי הקלעים, נכון?
הצילומים נערכו בשני סשנים נפרדים בשבועיים האחרונים. יום צילומים אחד היה עם חברתי הגר שגם תבוא לעזור לי במכירה עצמה. צילמנו קצת בביתה (כמו למשל את התמונות פה למטה, שממש לא היו מתוכננות, אבל אז גיליתי את אור הבוקר הרך והנפלא שהגיח דרך הוילון שמאחוריה).
אח”כ יצאנו לצלם בחנות הוינטג’ של אייל ואורנה בכפר הס, מקום שהוא בערך (או בדיוק) הבית השני שלי.
את הצילום פה מתחת בכלל לא תכננתי. ראיתי במקרה את הכובע מונח על אחת הספות שבחנות, ומיד עלה לי האימג’ הזה לראש.
כשערכתי את הצילומים בבית, על המחשב, הבנתי שהפוטנציאל לתמונת “פילם נואר” פשוט מפתה מדי, אז שיחקתי איתה קצת.
אני מאד מתחברת לרגעים הקטנים והלא צפויים בהפקות הצילום שלי. כי בדיוק כמו בחיים, אתה מתכנן משהו אחד ויוצא עם משהו אחר לחלוטין (טוב, זה כמובן תלוי במידה שבה אותו אדם אוהב להזיז את הראש ימינה ושמאלה מדי פעם, לצערי אני מכירה המון אנשים שתפוס להם הצוואר במבט קדימה).
למשל תראו את היפייפיה הקטנה של ענת, היא בכלל לא תוכננה להיכנס לסשן הצילומים, אבל משהו בתמונות איתה יצא קסום בצורה יוצאת דופן.
ואם כבר הזכרנו שמות…
אז זו ענת הנהדרת, אמא של שחר (ויובל, אבל בינתיים בנים לא מצטלמים לוינטג’ שלי).
וההורסת הזו היא יהודית (אמא של עידו ורועי).
הצילומים איתן לא היו ממש מתוכננים והתנהלו בין לבין ארוחות הבוקר והצהריים שבלסנו בהנאה בכל אותו היום (חופשת סוכות, בכל זאת).
הי, והנה אני… מנצלת את העובדה שיהודית היא צלמת נהדרת בזכות עצמה.
ואת הצילום הזה אני ממש אוהבת. סתם צילום של “במקרה”. קצת מטושטש, קצת לא ברור, אבל משלב כ”כ הרבה יופי, תנועה ורוך… צילום סתיו מושלם לטעמי.
ואם כבר מדברים עלי, בואו אספר לכם קצת על התנאים בהם נכתב הפוסט הזה, כשברקע אני מקשיבה ל-Amy Winehouse אהובתי, והבית בינתיים ריק (השבעתי את הבעל לקחת את כולם לשעתיים של “לא אכפת לי לאן, אבל בבקשה לא לחזור לפחות שעתיים”).
תוך כדי כתיבת הפוסט כבר תליתי מכונה אחת, הורדתי את זו מהבוקר, וגם הצלחתי לשרוף את הבצל\שום לרוטב הפסטה (יחזרו רעבים, בכל זאת).
יש לי מיליון מחויבויות לסיים לקראת המכירה בסופ”ש הקרוב, אבל כל השבוע אני עם הילדים בבית, אז בין לבין אני גונבת בקרים לגיחות ריענון ואיוורור לנשמה.
בערבים אני יושבת ומרכיבה את קולקציית התכשיטים החדשה שתלווה את השמלות.
וגם איכשהו הצלחתי לדחוף סידור של הארון החדש בחדר השינה (טוב בסדר, הוא לא מסודר. הכל בפנים בלגן נוראי, אבל זה מצטלם יפה מבחוץ). זו אגב רכישה סופר משובחת מאותו מחסן של אייל ואורנה שהזכרתי בתחילת הפוסט.
הא, כן… לא קשור לפוסט, אבל מה אכפת לי להוסיף את זה לכאן… השבוע עשיתי קעקוע חדש, הכי יפה אי פעם… ואני מאוהבת בו לחלוטין.
טוב, נחזור לעיניננו…
המכירה המדוברת תערך בכפר הס, בימים שישי שבת הקרובים. כל הפרטים נמצאים ממש פה בדף האירוע בפייסבוק, ותמיד אפשר לשלוח לי מיילים עם בקשות שונות ומשונות (נסו אותי, מה ‘כפת לכם, כבר הגשמתי כמה פנטזיות).
במהלך השבוע הקרוב אעלה פוסט נוסף שבו יככבו בעיקר חפצי הוינטג’ והדברים היפים לבית. אבל בכל מקרה מי שממש רוצה להיות מעודכן מומלץ להתחיל לעקוב אחרי באינסטגרם (שם גם תסבלו הרבה שטויות יומיומיות אחרות, אבל זה גם נחמד). וגם כמובן בעמוד העיסקי שלי בפייסבוק, שם אני מעלה על בסיס יומיומי את השללים החדשים.
עוד בנוגע למכירה, בנות בלוג הביתה (המופלא) העלו פוסט נהדר עם צילומים מרגשים של הלוקיישן בו יערך הקולאז’ סייל בכפר הס, שווה!
אז להתראות במכירה…
שבוע נפלא,
אילאיל