חיים שכאלה - או....7 עובדות אודותיי

גם אני תוייגתי מס' פעמים, ע"י משחק מילים (חגית), משכית וחתולי - תודה!

חוקי המשחק הם:
1) שים לינק לבלוג של מי שתייג אותך ופרט את החוקים בבלוג שלך.
2) שתף את הקוראים ב-7 עובדות מעניינות.
3) תייג 7 אנשים בסוף הרשומה ע"י תגובה בבלוג שלהם וקישורים לבלוגים.

אז הנה 7 עובדות אודותיי:

*אילאיל זהו שמי הפרטי, איתו נולדתי! אז לכל התוהים והתוהות (ויש כאלה.....) זהו לא ניק מומצא לפורומים :-). השם אילאיל מגיע מאוסף קטן של שירים שכתב המשורר טשרניחובסקי לאהובתו רחל (לא... לא המשוררת, סתם בחורה נחמדה אחרת). לצערו היא כבר היתה נשואה, אז רק נותר לו לאהוב אותה מרחוק, להמציא לה כינוי ולכתוב לה שירי אהבה. אני מכירה 2 שירים מולחנים, האחד של שלמה ארצי (את אינך יודעת) והשני של ברי סחרוף (אינני אוהב אותה כלל). שניהם שירים נהדרים ומולחנים באופן קסום.

* במהלך ה-12 שנים האחרונות עברנו 7 פעמים בתים, היום אנחנו גרים בבית השמיני (בערך כל שנה וחצי בממוצע).
גרנו בת"א, גבעתיים, ר"ג , בחולון (שם יש לנו דירה משלנו שקנינו, שיפצנו ועזבנו אחרי שנתיים) והיום אנחנו גרים בטבעון (שלוש שנים, שלושה בתים).
אבא שלי אומר שתפקידי בעולם הוא לעבור בתים, לשפץ, לסדר ולייפות אותם ואז לעזוב לבית הבא..... לבו תתווכחו עם עובדות :)

* לבני הבכור (בן שלוש וארבעה חודשים) קוראים ליריי, המצאתי לו את השם הזה, מבטאים אותו עם קמץ (או פתח, אני באמת לא יודעת לנקד) באות ר'. אז לא...זה לא לירי אלא ליריי. לבני השני קוראים תובל, והוא בן שנה ושלושה חודשים. שניהם שונים לחלוטין אחד מהשני, ליריי בהיר עם שיער חלק, שקט (רוב הזמן) ורציני. תובל מתולתל ופלפל אמיתי - אני מטורפת עליהם!!!

* את אבא של שני האוצרות שלי הכרתי בגיל 21 במקום עבודתינו. עבדנו בחברת שיווק טלפוני, הוא היה סטודנט להיסטוריה ואמנות, משקפופר רציני וקשה להשגה, והא....הוא היה האחראי משמרת שלי. אני הייתי קשקשנית קטנה ולבושת סמרטוטים יד שניה (שבזמנו נראו לי מגניבים להפליא, דאאאא). במסיבת פורים רקדנו..... ואחרי ארבעה חודשים עברנו לגור יחדיו. אנחנו ביחד כמעט 12 שנה, מתוכם נשואים 4.

* למדתי 4 שנים במדרשה לאמנות בכפר סבא - סיימתי בהצטיינות יתרה, נשארה לי עבודה אחת ויחידה לקבל את התואר. עבודה שיקח לי שעה לסיים ולהגיש באינטרנט. אני דוחה את ההגשה הזו כבר מעל 4 שנים.

*מגיל 14 עד 16 חייתי בלונדון עם משפחתי, יש לי סבא חצי אנגלי והוריי החליטו לנסות לגור שם, חזרנו אחרי שנתיים. זו היתה אחת התקופות המיוחדות של חיי.

*בגן חובה הגננת הכריחה אותי לשבת לצייר, לא רציתי בכלל לצייר והחלטתי לשנוא לצייר. לא נגעתי בשום חומר יצירה עד גיל 14. בלונדון נרשמתי (בטעות לחלוטין) למגמת ציור, משום מה חשבתי שזה יהיה כמו ה"השיעורים החופשיים" בארץ. מהר מאד הבנתי שנקלעתי לצרה צרורה, המגמה היתה מגמה קשה ורצינית, לא היתה לי שום ברירה אלא להתמיד וללמוד. בסוף אותה שנה קיבלתי באמנות 100, על שאר הציונים בתעודה לאותה שנה אני נבוכה מדי לספר :).

מקווה שנהנתם ואני מעבירה את השרביט ל....
נעמה זמיר
איריס משלי
סיגליות