The Never Ending Story

לפני כמה ימים נפגשתי עם חברה מהלימודים, מישהי שנפגשים מדי פעם ככה במקרה פעם בשנה ושמחים לגלות כל פעם מחדש. לאחר שעברתי לכפר הס גיליתי שהיא גרה במושב לידי, שתינו היינו בהריון שלישי ואיכשהו לא ממש יצא להיפגש. שלשום באופן ספונטני לחלוטין הצלחנו להיפגש ואפילו עם הילדים (שחופפים לחלוטין בגיל מה שדי הקל על המפגש הזה של שתי אמהות ושישה ילדים!)

ולמה אני מספרת את כל זה? אחת התופעות הכי מוכרות במפגש אמהות היא תופעת “הסיפור שאינו נגמר”. את מתחילה לספר לחברה  שלך סיפור (מפיסת רכילות קצרה ועד הגיג חשוב) וברור לך, עוד ברגע שהתחלת שאין שום סיכוי שתסיימי את הסיפור הזה, כי בדיוק באותו רגע הילד שלך או שלה יצטרך קקי, פיפי, חיבוק, נישוק, סיפור, ידיים או סתם קרצוץ רגעי. כך נותרים להם יתומים שברי סיפורים שלעולם לא יסופרו – פעם חשבתי שיהיה נחמד לכתוב ספר עם כל אותם סיומות של סיפורים :-)

אבל מסתבר שהתופעה הזו קיימת בעולם האמהות ולא רק במפגשי חברות, בתור אמא יוצרת אני חושבת שלא סיימתי כמעט אף פרוייקט שהתחלתי בשנה האחרונה, מזל שלפעמים יש דד ליין אז אני חייבת לסיים :) וכך נתקעתי עם בערך חמישה מיני אלבומים, שתי שמיכות טלאים, ועוד כל מליון רעיונות שכבר קניתי להם את החומרים אבל אפילו לא הצלחתי להגיע להתחיל ליישם, אני קוראת לתופעה הזו  The never ending project.

לשמחתי בחיים צריך לעשות אתנחתות קלות, וכך יצא שהחלטנו באופן ספונטני לחלוטין לצאת לקמפניג אוהלים קצר בחורשת טל, מקום שרצוי לבקר בו לפני חופשת הקיץ (אחרת אתה מוצא את עצמך בלב מלחמת טריטוריות על כל פיסת דשא יבש). הילדים נהנו ברמות על, ההורים קצת פחות (עד שלא ימציאו מזרון קמפינג נורמלי זו אף פעם לא תהיה חוויה מושלמת), אבל זו בהחלט אופציה זולה, שפויה, ורווית דשא, שמש ,מים וכמובן אבטיחים – בכל זאת מומלץ!

אגב, פרוייקט אחד שדווקא כן סיימתי ולא זכיתם לראות בגלל באג של בלוג ספוט, הוא פרוייקט החלפת אליס בארץ הפלאות שהכנתי להילה – משום מה בלוג ספוט החליט לוותר על שליחת הודעה למנויים, ורק מי שמקבל עידכונים ברידר ראה את הפוסט, אז הנה הוא ממש כאן, לטובת המנויים.      

המשך סופ”ש נהדר לכולם, אני הולכת לנסות לסיים איזשהו פרוייקט מהרשימה :)