סופ”ש בצבעים

בעצם היה זה למעשה השבוע הראשון באמת של תחילת שנת הלימודים. שבוע ארוך ומעייף של הסתגלות חזרה לגן (תובל), הסתגלות להתחלה חדשה בחטיבה הצעירה (ליריי), הסתגלות של להישאר לבד בבית עם אמא בלי האחים מסביב (רותם) והסתגלות של לקום בבוקר ללחץ המולה ובלאגן בתוספת חדשה ומלחיצה במיוחד בשם “הסעת בוקר לבית הספר” או בשמה השני “חסר לנו שאנחנו מאחרים את האוטובוס והשעה כבר כמעט שבע וחצי ואתם עדיין לא צחצחתם שיניים ולא נעלתם סנדלים” (אמא). נוסיף לזה תחילת פרוייקט חדש בעבודה עם שעות עבודה הזויות (אבא) וקיבלתם שבוע מטורף יחסית לכל בני המשפחה. (מן הסתם זה נשמע מוכר ל 99.9% מקוראות הבלוג אבל תנו להתבכיין קצת, בחיאת!!).

אחרי שבוע שכזה הדבר היחיד שרציתי זה קצת שקט, צבעים, מצלמה וגם קצת פינוקים. למה לא בעצם? כמה כיף היה לגלות שני ירידים משובחים במיוחד שייסיימו לי את השבוע בצורה מפנקת וגם ייסגרו לי כמה קצוות עם מתנות ראש השנה (אתם בכלל קולטים שזה עוד שבועיים וקצת?).

התחנה הראשונה שלנו היתה בסטודיו הצבעוני להפליא של ענת סגל באודים, שמדי כמה חודשים פותחת את דלתותיו ומציעה למכירה פריטים מקסימים שהיא אוספת ומשפצת. אפשר למצוא שם רהיטים, קופסאות, בגדים, כלי בית ושאר מטעמים מקסימים. אני בחרתי להתפנק בגדול הפעם עם שידת עץ וינטאג’ צהובה ומשגעת שיועדה במקור לחדר הילדים אבל הועברה מיד לחדר ההורים, כי גם לאמא יש צעצועים משלה.

  

לשידה הצהובה “התאמתי” חצאית וינטאג’ משגעת מבד שהכי הזכיר לי בד מטפחות עדין.

וקצת תמונות מהסטודיו, כי פשוט אי אפשר להפסיק לצלם שם.

ליריד של היום כבר הצטרכתי להצפין. הזמנתי חברה להתלוות אלי לנסיעה הארוכה (עכשיו שאני גרה במרכז אני מרשה לעצמי להתבכיין על נסיעות של למעלה מחצי שעה) והגענו בשעות הבוקר למכירה המצויינת שנערכה היום באלוני אבא בהשתתפות: נתנאלה, שינזי קאטו, שוקה ומטבחי פטיט. היה משובח ויצאתי עמוסה במתנות מקסימות לחג.

  

את היום קינחנו עם צלחות גלידה מפנקות וחזרנו הביתה לקראת שבוע חדש.

 

שבוע נפלא,

אילאיל