התפאורה - אחה”צ רגיל לחלוטין בערב יום שישי, אמא על המחשב, הילדים בודקים את סף הסבלנות של השכנים (גבוה מאד יש לציין לטובה) ואבא מנסה לנצח על כולם ביד רמה. אמא (עבדתכם הנאמנה) מתעלמת בהפגנתיות מקולות האינדיאנים המופרעים השירה והזמרה בבית ומנסה להתעדכן מה חדש בגוגל רידר שלה. לפתע פתאום היא מגלה את זה, פוסט חדש אצל משחק מילים מציג תיק קטן ומקסים העונה לשם המקסים אף יותר Bento lunch bag.
רגע של וידוי – את ההדרכה המדוברת כבר ראיתי בעבר, יחד עם הדרכות נפלאות אחרות של Pink penguin היא מסומנת לי כ”חייבת להכין מתישהו” אבל איכשהו תמיד פחדתי קצת לגשת להדרכות האלו, משהו בשלמות של התוצרים שלה הרתיע אותי אפילו מלנסות את ההדרכות. לכן כשמשחק מילים העלתה אתמול את התיק שלה והבטיחה שהוא “באמת מאד פשוט” החלטתי ללכת על זה, מה זה ללכת – לרוץ על זה!
מקלחות, ארוחת ערב והשכבה לישון התארגנו להם בזמן שיא (לא בזכותי יש לציין, אני הייתי אפופת חדוות יצירה בכדי להיות מועילה באמת), ובשמונה בערב התיישבתי לגזור את הבדים רק בכדי לגלות למגינת ליבי שאין לי בד ויניל איתו אני אמורה להכין את הבטנה לתיק (אני מזכירה שוב שאני מייעדת את התיק לארוחות בנטו לכן חשוב שהבטנה תהיה מבד ויניל). מיד שלחתי מייל קצר לשרון רותם המופלאה המסביר את המצב תוך כדי תקווה שהיא לא עושה כלום בשישי בערב ומיד תתייצב לעזרתי (כאילו דא!). היא דווקא ענתה לי, המקסימה, פשוט לא במהירות שקיוויתי (חמש דקות גם לכם נראה מוגזם מדי?) ולהתקשר אליה בשישי בערב אפילו לי כבר נראה היה כמו הגזמה פראית. לכן עשיתי את הדבר ההיחיד המובן מאליו שניתן לעשות במצב כזה גזרתי את מפת השולחן החדשה שלנו, נשבעת! טוב, אני מוכרחה לציין שזה קצת פחות דרמטי מאיך שאני מציגה את זה :) זו בסך הכל שעוונית אדומה ומשובצת שנקנתה לפני שבוע ואפילו לא בסכום גבוה במיוחד. אפילו הבעלול המתוק שלי שכבר באמת ראה הכל בחייו רק הפטיר ביובש “נצטרך לקנות מפה חדשה ביום ראשון”, אז זה באמת לא כזה נורא, נכון?
אז אחרי כל ההתחלה הדרמטית הזו הנה התובנות שלי מהתיק המתוק מתוק הזה. קודם כל, הוא בהחלט עונה להגדרה של פשוט, רק מה? … יחד עם הפשוט יש להוסיף ארוך ומייגע עד מאד! בסה”כ לקח לי להכין אותו כחמש וחצי שעות כולל הגזירה (והיו בדים שגזרתי פעמיים כי התחרטתי ברגע האחרון על הבחירות שלי), פרימות למינהן, וכמובן הפסקת הנקה הכרחית. אז אני מניחה שההכנה שלו היא בין ארבע לחמש שעות, וזה כמובן למישהי מתחילה ואיטית במיוחד שכמותי.
החלק הכי ארוך שלו הוא בבחירת הבדים, דווקא בגלל שהוא מורכב מכל–כך הרבה חלקים לקח לי המון זמן להחליט על השילוב בינהם (וכאמור היו כאלה שהתחרטתי על שגזרתי אותם בשלבי תפירה מתקדמים).
בסופו של דבר אני ממש ממש מרוצה, הן מהתיק אבל בעיקר מהבדים הסופר מתוקים שמרכיבים אותו. הילדים כבר הספיקו להתלהב הבוקר, והבטחתי להם טיול פיקניק בנטו (שנראה לי עלול להתבטל בעקבות האפרוריות הזו שנפלה עלינו).
בד הילדים המקסים הזה נקנה ב fat quarter shop, אבל אני לא מצליחה להיזכר בשמו, שאר הבדים נקנו בנחלת בנימין.
ואיך אפשר בלי הצצה על מפת השולחן המדוברת?
ואם כבר בתיקי בנטו עסקינן, הכנתי השבוע שתי ארחות בנטו מתוקות במיוחד. מעודדת מהתגובות המפרגנות שאני מקבלת ממכם בנושא (בבלוג ובמיילים אישיים) החלטתי גם להרחיב קצת על תכולת הארוחה.
ארוחת בנטו “במקום ארוחת צהריים” – כריך גבינה בולגרית ועליו גבינ”צ עיזים, ביצה קשה (נסיון לא כ”כ מוצלח עם התבנית החדשה שלי, מבטיחה להשתפר), עגבניות שרי, שקדים במים, ולקינוח קוביות מלון וחמוציות)
ארוחת צהריים בנטו -
פסטה מבושלת עם אפונה ורצועות עוף, עגבניות שרי ובייבי מלפפון ולקינוח פטל אורגני (שנקנה בחצי משכנתא ונתקל בבוז גורף, אבל תודו שהוא מצטלם נפלא)
אז תגידו לי אתם, נכון שהכי כיף לאכול כך?
שבת נפלאה
אילאיל
