עדיין משחקים פה עם אוכל

האמת שלא תכננתי לעלות פוסט נוסף כ”כ מהר ועוד יום אחרי יום, אבל התגובות והשאלות גרמו לי ללכת ולחקור קצת את הנושא לעומק, אז החלטתי לעלות פוסט קצרצר בשביל המתעניינים.

קודם כל אני חייבת לתקן את עצמי (ותודה לחגית והגר) בנטו (bento) זה לא שם של מותג יפני כמו שכתבתי בטעות בפוסט הקודם, בנטו זה שם כולל לרעיון מאחורי קופסת האוכל היפנית המסורתית – בתרגום חופשי (מאד) שלקחתי מאחד האתרים הנחשבים בתחום זו ההגדרה.

בנטו – ארוחה קטנה, מאוזנת ובעלת מראה אסתטי. הרעיון מאחורי הארוחה הזו הוא האיזון בין המרכיבים והיא צריכה לכלול 3 מנות פחמימה, 2 מנות ירק ופרי (2 יחדיו) ומנת חלבונים אחת. לרוב הארוחות יגיעו בתוך קופסה קטנה (נפח ממוצע של כ- 600 מ”ל) כך שזה חוסך בשקיות חד פעמיות ושלל איבזור חד פעמי שמזהם את הסביבה.

כמובן שכמו כל דבר אחר בתרבות היפנית שלב האביזירים, קישוטים, והקשקושים הנלווים לא פספס גם את ארוחת הבנטו המסורתית, ולא ממש קשה למצוא היום מגוון ענק של אביזרים, ספרים, וכמובן קופסאות מתוקות וצבעוניות שאיכשהו הצליחו לגרום לכל החלק האקונומי\אקולוגי סביב הארוחה לצאת חסר טעם והגיון :)

אבל בנתיים, אני מכינה לכם פוסט “בנטו ישראלי” כי אחרי שעבר שלב “הממש חייבת” שבו בזבזתי כמה וכמה דולרים על קשקושי בנטו (בעיקר באיביי) גיליתי שאחרי חיפוש ממש קצרצר אפשר להשיג (כמעט) הכל גם פה בארץ ואפילו בחנויות פלסטיק קרובות לבית ובסופר המקומי.

ואלו ארוחת העשר וארוחת נשנוש ביניים שהכנתי אתמול לגדולים שלי.

ארוחת עשר: פלחי ביצה קשה, חצי פיתה מקמח מלא עם ממרח חומוס בייתי (שאני הכנתי – כבוד!), פרחי גמבה, חופן תירס ומלפפון חמוץ.

  

ארוחת נשנוש: עגבניות שרי חצויות, חטיפי דגיגונים, רצועת גבינת פרמג’ן קרוצה לצורת מכונית, גרעיני רימון, ולקינוח עוגיות אותיות (שוס אמיתי מקמח מלא אורגני של חברת “השדה”) 

אז תיקון מהפוסט הקודם, אני לא “מזהה” התמכרות חדשה, נדמה לי שאני עמוק בתוכה :)