הילד בן 6 (או: יו אני לא מאמינה איך הזמן עובר)

התאריך המקורי של יום ההולדת של ליריי היה לפני שבוע, אבל מכיוון שהייתי מאוד עסוקה בלעצב אלבומים, מסיבת הבית לכל ילדי הגן התקיימה רק הסופ”ש.

המיקום – חצר ביתנו

הקונספט – מסיבת פיראטים

המפעילות – דודה שלי ואני (שהיא גננת שהוזמנה לתת גיבוי אבל בגלל שהייתי עסוקה בלצלם כל הזמן עשתה את רוב העבודה, כפרה עליה!)

הכל התחיל לפני חודשיים בערך, ליריי ביקש ספינת פיראטים ענקית של פליימוביל ליום הולדתו השישי. לאור ההתעניינות הגדולה בנושא הוחלט יחד איתו ליצור את כל היומולדת סביב קונספט הפיראטים. על ספינת הפיראטים הוא ויתר לבסוף ובחר כבאית ענקית (דווקא הספינה היתה יותר מגניבה בעיניי, אבל לצערי אין לי הרבה דיבור בנושא) אבל הרעיון למסיבת פיראטים נשאר, ואני התחלתי בהכנות.

שלב ראשון הוא כמובן שיטוט באינטרנט וריור מול כל התמונות של מסיבות הנושא הסופר מושקעות שרואים ברחבי הרשת. יש מסיבות מסוימות שלא מביישות הפקת חתונה, תאמינו לי! מכיוון שלא התחשק לנו להשתגע מדי, כי בכל זאת ועם כל הכבוד מדובר בשעה וחצי של כיף לילדים בני 5-6 השתדלתי להוציא על מה שחייבים ולחסוך במה שניתן.

הפעילות סבבה סביב שני שולחנות יצירה: שולחן מתוק ושולחן מלאכת יד. בשולחן המתוק הילדים הכינו שיפודי ממתקים וקישטו עוגות קאפקייק.

בשולחן מלאכת היד הכינו כובעי פיראטים מתוך גיזרה שהוצאתי מכאן (מה שלא לקחנו בחשבון זה שלגזור 60 חתיכות כאלה לוקח די הרבה זמן, אז אם אתם מתכננים על זה אל תחכו ללילה האחרון לפני המסיבה).

מיד לאחר שולחנות היצירה התפנו הילדים לאכול (חצאי פיתות עם חומוס ושוקולד. אני אוהבת רטרו, הם מסתבר, פחות) ומיד לאחר מכן יצאנו לחפש את “האוצר האבוד”. לחיפוש האוצר חבשו הילדים את כובעי הפיראטים שהכינו, ענדו רטיות ובקול גיל וצהלה (או צווחות מטורפות, הכל בעיניי המתבונן מהצד, החרש יש לציין) יצאנו לשלל פעילויות בעקבות האוצר.

הרעיון המקורי היה משחק ”חפש את המטמון” הקלאסי. לא ממש התחשק לי להשקיע בכתיבת חידות וגם היתה לי הרגשה שהחבורה הזו לא ממש תתחבר לנושא, אז החלטתי לעשות כמה משחקי חברה נחמדים בכל מיני פינות בחצר, בדרך אל האוצר. אל תנסו להבין את ההיגיון כי אין ממש, אבל זה עבד, כי כולם כ”כ חיכו לאוצר שהשלימו את כל המשימות בשמחה. בין שלל הפעילויות היו חבילה עוברת (כשהעטיפה החיצונית היא ניר פיראטים משגע שהבאתי מאמסטרדם), לפוצץ בלונים עם שיפוד, לקלוע כדור למטרה, ונדמה לי שהיתה עוד פעילות אבל אני כבר לא ממש זוכרת.

התחנה האחרונה היתה גילוי העוגה. אני אוהבת להשקיע בעוגות ימי הולדת, אבל איכשהו השנה הנושא נפל די בין הכיסאות ומצאתי את עצמי יומיים לפני המסיבה בלי שום רעיון ראוי או זמן להכין משהו סופר מושקע. דווקא נורא רציתי להכין את עוגת פרצוף הפיראט הזו, שניראת קלה והתוצאה מדהימה ממש, אבל הילד הטיל עליה וטו. להצלתי הגיעה חברתי עופרה, שממש לפני שנה העלתה בבלוג שלה את הרעיון הנפלא הזה. בעצם מדובר בעוגת שוקולד פשוטה עם קרם שוקולד וסוכריות, שהשדרוג של הגליליות והסרט וכמובן המשחקים שעליה הופכים אותה למה שעופרה מכנה “עוגה של מליון דולר בחצי שעה” ובצדק!

   

לאחר שסימנו וי גם על “אין אין מסיבה בלי בלי עוגה” הגיע סופסופ תורו של המטמון. המטמון שלנו היה קופסת אוצרות צבעונית ומתוקה (סחבתי אותה מאמסטרדם בשקית יד כי לא היה מצב שאני מעיזה להכניס אותה למזוודה) מלאה בשקיות הפתעה פיראטיות למהדרין. את השקיות הזמנתי מאיביי יחד עם הפתעות פיראטים קטנות (המשקפות וחוברות הצביעה) והוספתי לכל שקית גם כמה מטבעות שוקולד מוזהבות. אוצר לעניין!

 

וזהו, תם ונשלם. עכשיו נשאר לי קצת פחות משבוע להתאושש כי לתובל (האמצעי שלי) יש יומולדת ביום שישי הקרוב. אז לכל אלו שעדיין לא הביאו ילדים לעולם ומתכננות הפקות יומולדת מושקעות, אני רוצה לתת עצה אחת קטנה: תדאגו למרווחים ראויים בין הילדים :)

שבוע נפלא

אילאיל