סופ”ש מהאגדות

אני יושבת מול המקלדת ולא יודעת מאיפה להתחיל. אולי אתחיל מזה שאני בתקופה סופר עמוסה (רק דברים טובים, אבל עדיין עסוקה נורא). אני מתכננת ומארגנת שני ימי הולדת לגדולים, הראשון של ליריי ביום שישי הקרוב. שבוע לאחר מכן של תובל. כמובן שלשניהם הזמנו את כל ילדי הגן וחברים. וכמובן שבשניהם אני המארגנת המתכננת והמפעילה (שלא לדבר על מבשלת ואופה). אני יודעת שזה נשמע מעט לא שפוי, אבל אני אוהבת את זה.

מאחורינו כבר שני ימי הולדת בגן ושתי מסיבות סיום, ולא לשכוח שכולנו עדיין מתאקלמים מהשבוע שלנו באמסטרדם (אמרתי כבר שזה רק עיסוקים טובים, נכון? טפו טפו טפו!). לכן, בכלל לא ברור לי איך בכלל חשבתי לעצמי להרשם לסופ”ש היצירה שאירגנה נתנאלה, אבל זה לא נכון, אני בהחלט יודעת איך חשבתי לעצמי. זוכרים את ההוא מהפוסט הקודם? המקסים הזה שחי איתי וסובל אותי כבר כ”כ הרבה שנים? הוא פשוט אמר לי “לכי, אנחנו נסתדר פה”, אז נרשמתי! אמנם לא לסופ”ש המלא (חמישי-שישי-שבת של שיכרון חושים) אלא רק לחצי ממנו.

ביום שישי בבוקר עוד הספקנו לנסוע עם הבנים לקנות להם מתנות יום הולדת, ומיד אח”כ למרפאה כי תובל התעורר קצת חולה (שימו לב לסדרי העדיפות במשפט הראשון, ולא, לא אני רציתי שזה יהיה כך אלא הקטנים רצו). כשחזרנו הביתה (ואני עדיין מתלבטת אם לבטל הכל ולהישאר בבית), הסתכל עלי אותו חצי שני שלי ואמר לי “יאללה ביי, אנחנו מסתדרים פה” (או במילים אחרות, היום יהיה בסדר ומחר אני ממילא לוקח אותם לכל היום לאמא שלי).

הגעתי לקיבוץ שפיים לבית ההארחה הקטן והחמוד שנראה כאילו נעצר אי שם בשנות השישים (או השבעים, אני לא חזקה בהיסטוריה של האדריכלות).

 

התפנתי ישר לסדנה הראשונה שהיתה make and take, אותה העבירה נתנאלה עצמה. אין לי תמונות מזמן הסדנה עצמה כי החלטתי לא להכין את מגדל הצלחות המקסים הזה במקום אלא לקחת את החלקים ולהרכיב בבית.

לאחר הסדנה הזו נכנסנו הישר לכיתות הסדנאות. את הסדנאות עצמן העבירו שתי אמניות סקראפ מהמובילות בתחום, נטאשה וורבק וקרולין פילר. שתיהן שונות אחת מהשניה בסגנון וכל אחת מייצגת חברה אחרת של חומרי סקראפ. אני אישית הרבה יותר מתחברת לסגנון השובב והצבעוני של נטאשה, לכן שמחתי ששתיים משלוש הסדנאות שלי הן איתה.

וכך אני נראת מאושרת ושמחה בכניסה לכיתה :)

(צילום, יעל יניב)

הסדנה הראשונה שלי היתה סדנת עיצוב עמודים לאלבום. עכשיו הדילמה, הקוראים הקבועים שלי בוודאי יודעים שאני ועמודים מעוצבים לא ממש הולכים ביחד. אני מתה עליהם, ויום אחד גם לילדים שלי יהיו אלבומים מעוצבים להתפאר, אבל זה אולי יקרה בבר מצווה, אולי! אז מכיוון שלא כ”כ התחשק לי לבזבז את הזמן והחומרים המעלפים שקיבלנו החלטתי להתחיל להכין מיני אלבום אמסטרדם, תודו שאני סוג של גאון.

 

אחרי הסדנה הזו התארגנו כולנו לארוחת ערב ומיד לאחריה אורגנה מסיבת חינה משעשעת לחלוטין לכבוד נישואיה הטריים של נטאשה לבחיר ליבה (היהודי, אגב).

(נטאשה זו המצחקקת מימין, לשמאלה יושבת המדריכה השניה קרולין)

המסיבה היתה מושקעת להפליא בזכות תושיה מדהימה של אחת הבנות שהגדילה והכינה את כל הדרוש למסיבת חינה מסרותית, קולולולולו!

(אז מה אם זה גדול ממני ב 13 מידות בערך, אני בחורה מאד זורמת…)

(צילום, יעל יניב)

את הערב קינחנו במשחק לוטורי משובח שכלל עשרות פרסים מדהימים, מתנות של נתנאלה (פשוט לא פונקנו מספיק עד עכשיו). כל הערב ישבתי לי בצד עצובה ובוכיה כי לא זכיתי בכלום. כשהשעון צילצל לשעת חצות וידעתי שעוד רגע הכרכרה תהפוך לדלעת (כלומר התינוק השליו בבית יהפוך לפקעת עצבים צווחנית ולכן אני חייבת להתחפף משם) הגיע תורו של הפרס הראשון. אז מי לדעתכן זכתה בזיכוי מפנק לחנות של נתנאלה? אני!!! ולא אכפת לי שזה נשמע כאילו אני משוויצה, כי זו פעם ראשונה בחיי שאני אשכרה זוכה בפרס ראשון במשהו :)  

למחרת (ממש אחרי הצילום הזה) לקחתי את מזוודת הפינוקים שקיבלנו ביום הראשון ושמתי פעמיי חזרה לאירוע (טוב נו, אני ממשיכה להשוויץ, והפעם במזוודה המדהימה הזו, אבל חכו. עדיין לא הראתי לכם מה היה בתוכה, זה השוויץ האמיתי!)

כי את כל השלל המדהים הזה קיבלנו בתוך הגודי בג שהוא בעצם מזוודת טרולי מקצועית לסקראפריות ובמהלך הסדנאות גם בקיטים עשירים ומלאים כל טוב. תגידו, אתם ראיתם איפשהו פינוק בסטנדרטים כאלו?

היום השני שלי היה היום השלישי והאחרון למעשה. את היום התחלנו בסדנת עיצוב עמודים של קרולין. נחשו מה אני עשיתי בסדנה?

נכון, המשכתי את אלבום האמסטרדם שלי (ואם זה נשמע חצוף לחלק מכן, אז דעו לכן שבתור חננת-על ביקשתי רשות להיות סוררת).

אבל אז הגיעה הסדנה האחרונה שקראה אותי לסדר. כי זו היתה סדנת מיני אלבום של נטאשה, וזו היתה הסדנה שהכי חיכיתי לה.

בתוך ספר עתיק מסתתר לו אלבום מקסים, צבעוני וחמוד כמו שרק נטאשה יכולה להכין. זו כריכת האלבום ועמוד אחד לדוגמה מתוך הספר של נטאשה עצמה.

  

וזו הצצה לשלי, אבל כמובן שזה אפילו לא מתקרב להיות מוכן וגמור, בתקווה שזה יקרה בעתיד הקרוב.

אז איך בכלל אפשר לסכם סופ”ש שכזה?

האמת שהכי פשוט זה לומר תודה ענקית אחת גדולה ומיוחדת לאשה והמותג נתנאלה.קום. עם המון סבלנות, נתינה ואהבה איפשרה לנו לחוות את הטעם החו”לי הזה הכה נחשק.

וזו לא תהיה תודה שלמה בלי להודות לאיש שלצידי שמאפשר לי כל פעם מחדש את החופש והיציאה מהשגרה ומפרגן לי בכל גחמה, גדולה כקטנה. 

תודה!