יום שלישי, 29 במאי 2012

יש רק דרך אחת לצלם עוגיות שוקולד צ’יפס

לפני כשבוע הכנתי ערמה של עוגיות שוקולד צ’יפס, לא אירוע יוצא דופן, בכל זאת יש פה חמש נפשות בבית, ואם כבר אוכלים מתוק מדי פעם מבחינתי תמיד רצוי שיהיה לזה טעם ביתי (שלא לדבר על אפס כימיקלים).

בכל מקרה, לא על זה רציתי לספר, גם המתכון לא משהו שאני יכולה לשתף כי מדובר בעוגיות שהכנתי על פי מתכון של קרין גורן. אני כן יכולה לומר שתמצאו אותו בספר “סודות מתוקים 2” בעמוד 152, שווה!!

התיישבתי לבנות קונספט לצילום, בכל זאת, מדובר בערמה שווה במיוחד בטעם אבל איך נאמר בעדינות… לא הכי מהממת בעולם במראה החיצוני :) חשבתי להתחיל בצילום המסורתי, כזה שרואים בכל חיפוש פשוט בגוגל, ערמת עוגיות ריחנית על צלחת וינטאז’ כזו או אחרת עם כוס חלב לידה… לא מקורי בצורה יוצאת דופן, אבל מעביר מסר טעים, ביתי וריחני.

אח”כ חשבתי לעצמי שזה קצת לא מקורי… גם ההעמדה לא הכי מקורית, ובטח לא כוס החלב, מהמם כן! אבל נו.. בכל זאת ראינו את זה בכל מקום אפשרי. אז בניתי קומפוזיציה אחרת סביב אותו קונספט, אבל משהו קצת יותר צעיר ושובב.

פתאום התמונה נראתה לי קצת עמוסה מדי, אז החלטתי להוריד את הצלחת האישית ולהשאיר רק את הקערה הראשית.

אח”כ, סתם החלטתי לצלם את אותה סצנה מזווית שונה לחלוטין… שמים לב שזו אותה סצנה של התמונה העליונה? פתאום המראה מתקבל כ”כ כפרי וקסום.

זה כבר נראה לי ממש חמוד, אבל עדיין הפריע לי שאני חוזרת למקום הצפוי והמוכר כל הזמן. החלטתי לשנות לחלוטין את הקונספט הביתי וללכת לכיוון של עוגיות לילדים (כי בת’כלס זה די מתבקש, לא?) מצאתי בארון מפית ישנה שליריי רקם לפני כשנתיים בגן (גן אנטרופוסופי, לא לדאוג אם אצלכם לא רוקמים, גם אצלינו כבר לא) והחלטתי לבנות סביבה פריים יותר עליז וילדותי.

רעיון חמוד אמרתי לעצמי (אני נוטה לדבר אל עצמי הרבה כשאני עובדת), היה יכול להיות מבוצע יותר מוצלח אם לא היו שלושה ילדים סביב שמנסים לגנוב לי עוגיות כל הזמן, אז לא היה לי כוח להמשיך עם הכיוון הזה.

רגע לפני שסגרתי את הבסטה והחלטתי שנמאס לי להמשיך לצלם את העוגיות (כן, וגם לא נשארו כבר כ”כ הרבה לצלם) ניזכרתי בנייר המהמם שקניתי לפני שבועיים, והחלטתי להיות אומנותית משהו…

זהו! יום הצילומים הסתיים, החלטתי שיש לי מספיק חומר לתמונה אחת ראויה שיחררתי את הרסן מעל הצלחות. או אז הגיעו התמונות השוות באמת!

המשך שבוע נפלא ומתוק,

אילאיל   

יום חמישי, 24 במאי 2012

עוגת התפוחים של סבתא מלכה

מביני דבר עכשיו יפערו עינים ויאמרו בציקצוק לשון קל, זו עוגת תפוחים? והרי זהו טארט קלאסי! והם צודקים כמובן. אבל כשהייתי ילדה קטנה ורכה בשנים, אי שם בשנות השמונים המוקדמות (שלא נאמר שנות השבעים המאוחרות) היתה זו "עוגת התפוחים של סבתא מלכה". סבתא היתה אופה אותה בהזדמנויות חגיגיות במיוחד וזו היתה העוגה החביבה עלי מכולן. אתם יכולים לחשוב שזה היה בגלל טעם התפוחים החמצמץ, עיקצוץ הקינמון, או הבצק הפריך הנפלא. אבל אגלה לכם בסוד שכבר אז, בהיותי בת חמש או שש התאהבתי בעוגה הזו בגלל נמשי הזיעה המסוכרים שלה. אותן טיפות קטנטנות שצבעו את פניה הצחורים כמו נמשים שובבים ומתוקים והכתירו אותה להיות היפה בעוגות!

עוגת תפוחים לשבועות? למה לא בעצם?! אבל בעיקר כי אני פשוט לא אוהבת עוגות גבינה וחוצמיזה, יש כבר כל כך הרבה מתכונים מעולים לעוגות גבינה, ובינינו? לא נמאס כבר מעוגות גבינה בשבועות? מיד קפצה לי עוגת התפוחים הזו, שהיא לבנה ויפייפיה וחגיגית כל כך, ותאמינו או לא, היא ממש לא קשה להכנה! נכון, יש כמה שלבים שצריך לעקוב אחריהם, אבל התוצאה שווה את המאמץ.

קלתית בצק פריך (מתאים לטארט בתבנית בקוטר 22-24 ס"מ):

החומרים הדרושים:

1 כוס קמח לבן

3-4 כפות גדושות אבקת סוכר

100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות

2 חלמונים

קליפה מגוררת מלימון אחד + חצי כפית מיץ לימון

אופן ההכנה:

במעבד מזון או מיקסר (עם וו גיטרה) מערבבים את החומרים היבשים והחמאה לתערובת פירורית, מסיפים את הביצה ואח"כ חצי כפית לימון ומעבדים רק עד קבלת בצק אחיד (התמונה עוזרת להמחיש את מרקם הבצק, כי הדבר החשוב ביותר בבצק פריך טוב הוא לא לעבד יותר מדי!).

אוספים את הבצק ועוטפים בניילון נצמד, מניחים במקרר לחצי שעה לפחות.

מוציאים מהמקרר ומרדדים על משטח מקומח, מניחים בתבנית טארט (רצוי עם מכסה תחתון נשלף) ולא חותכים את העודפים! זה טיפ מגניב שקראתי אצל קרין גורן והוא עוזר לנו לשמור על גובה דפנות הטארט וימנע מהן לצנוח בזמן האפיה.

כעת נניח את תבנית הבצק במקפיא ל 15 דקות בערך, נפעיל את התנור ל-180 מעלות ונתפנה להכנת מלית התפוחים.

מלית תפוחים:

החומרים הדרושים:

4 תפוחים מזן סמית (החמוצים)

חצי כפית שטוחה קינמון

כף צימוקים או אגוזים או גם וגם (לא חובה)

כפית מיץ לימון (לא חובה)

 

הכנת המלית:

קולפים ומגררים את התפוחים בפומפיה גסה או במעבד מזון. מערבבים היטב עם שאר המרכיבים של המלית. אם התפוחים הגירו הרבה נוזלים ניתן לסנן מעט, התערובת אמורה להיות לחה אבל לא רטובה מדי. מניחים את התערובת בתוך הקלתית ומכניסים לתנור (אין צורך באפיה מוקדמת של הקלתית). הטארט אמור להיות בתנור כחצי שעה ועד שהשוליים מזהיבים מעט.

זוכרים את הטיפ מהשלב הקודם, שבו ביקשתי לא לחתוך את השוליים? כאמור זהו טיפ שקראתי אצל קרין גורן, בזמן שבצק הקלתית עדיין חם מהתנור ניתן לעבור עם סכין חד ולחתוך בדיוק על השוליים של דפנות התבנית, כך נקבל מראה ישר ומקצועי.

מצננים היטב.

המרנג:

נחליש את טמפ' התנור ל- 120 מעלות.

את שני החלבונים שנותרו (בטמפ' חדר) נקציף עם רבע כוס סוכר לקצף יציב. את הקצף נמרח או נזליף על תערובת התפוחים ונחזיר לתנור לאפיה של כ 15-20 דקות. שכבת המרנג מוכנה כשהמרנג יתייבש אך יישאר קפיצי ורך למגע.

מצננים לחלוטין.

העוגה מוכנה וטעימה להפליא כבר לאחר צינון של כשעה אבל אם אתם יכולים לדחות סיפוקים תשאירו אותה מכוסה מחוץ למקרר לכמה שעות עד להופעת הנמשים.

חג שמח,

אילאיל

יום שבת, 19 במאי 2012

ששש…. מצלמים פה

 

זה לא סוד שלאחרונה גיליתי מחדש את סוד הקסם שבצילום. כבר שנים אני מצלמת, בעיקר סתם כך להנאתי, אבל רק מעטים יודעים שזה בעצם מה שלמדתי כהתמחות בלימודיי לתואר ראשון בבית ברל. אז למה דווקא עכשיו אני מספרת לכם על זה? האמת, כי בחודשים האחרונים אני עוברת מין תקופת שינוי שכזו. הקוראים הוותיקים שלי בוודאי רואים את השינוי שחל בבלוג, מבלוג יצירה אינפורמטיבי למדי הוא משתנה ומתגבש למקום הפרטי שלי בו אני לומדת להכיר את השינויים הפנימיים שבי דרך המבט שלי החוצה, אליכם הקוראים.

 

השנה האחרונה היתה שנה עמוסה מאד מבחינתי. עמוסה מאד מההיבט הפיסי, אבל בעיקר מההיבט הנפשי. מתישהו במהלך השנה האחרונה יצאתי לקורס הקונדיטוריה הכל-כך מוצלח שהרחבתי עליו רבות פה. המטרה העיקרית היתה כמובן הנאה, בילוי, קצת ניקוי ראש מהעומס השבועי ואולי אפילו התמקצעות בתחום האפיה אליו כל-כך נמשכתי בשנתיים האחרונות.

קשה לי לשים את האצבע על הרגע שבו הבנתי שיש תחרות גבוהה בין הרצון שלי לאפות עוגות נהדרות ובין הצורך לצלם אותן צילומים מפתים. די מהר במהלך הקורס גיליתי להנאתי הגוברת שאני אופה פעמיים ואפילו שלוש פעמים בשבוע, ולא בכדי לאכול את המטעמים (אוקיי, בסדר, גם בשביל זה), אלא בעיקר בכדי לאתגר את עצמי עם צילום המטעמים. התחלתי לעלות לפייסבוק את התמונות, והתגובות כמובן לא איחרו להגיע ואיתן פירגון גדול.

לפני כמה שבועות פנתה אלי ליאת מהבלוג בלינג בלינג. היא הציעה לי לכתוב טור קבוע בנושא אוכל אצלה בבלוג. כמובן שהוחמאתי מאד, אבל יותר מכך הרגשתי שקיבלתי את התשובה לשאלה שניקרה בי בכל החודשים האחרונים, האם הכיוון שאני פונה אליו הוא נכון בשבילי.

(מתכון מעולה שכתבתי לניוקי ריקוטה – בלינג בלינג)

וזוכרים את השאלה הראשונה? זו ששאלתי את עצמי כל הדרך… מה אני מעדיפה בעצם? להיות האופה\מבשלת או להיות זו שמאחורי המצלמה? אז התשובה היא השניה. את האפיה והבישול אני אשאיר כאחד התחביבים החשובים בחיי, אבל צילום האוכל יהפוך לדרך החיים שלי.

אבל התשובה האמיתית היא שלא הייתי יכולה לגלות את זה מבלי לעבור את כל הדרך הארוכה של החיפוש וההתלבטות.  

שבוע נפלא,

אילאיל

יום ראשון, 6 במאי 2012

ההשראה נמצאת בכל מקום…

בכלל לא תכננתי לכתוב פוסט היום, (כרגיל) לא היה לי ממש על מה לכתוב. תכננתי לכתוב מין פוסט מסכם של קורס הקונדטוריה הנפלא שסיימתי ביום שישי שעבר ולשבץ המון תמונות מגרות להפליא של קינוחים מעולים, אבל בדיקה קצרה הראתה שהעלתי כמעט את כל התמונות בכל מיני פוסטים אחרים, אז זה נראה לי די דבילי לחזור על זה שוב.

והנה, בעודי יושבת ומחכה לבעל שיסיים את עיסוקי הערב ונוכל לשבת לראות פרק של מד מן (עונה שלישית) פתחתי את הגוגל רידר שלי בכדי לגלות (שוב) שאני לא מתעדכנת בכלל ויש לי אלפי בלוגים לקרוא. אבל ממש במקרה הגעתי לפוסט בשם “Inspiration is everywhere” אני כבר לא זוכרת היכן קראתי אותו, או איזה פוסט זה היה, אבל הכותרת נחרטה וחשבתי שזה פשוט רעיון נפלא.

      

 

ומקנחת במתכון לגרנולה שפירסמתי שבוע שעבר בבלוג “בלינג בלינג”

שבוע נהדר, אילאיל