לפני כשבוע הכנתי ערמה של עוגיות שוקולד צ’יפס, לא אירוע יוצא דופן, בכל זאת יש פה חמש נפשות בבית, ואם כבר אוכלים מתוק מדי פעם מבחינתי תמיד רצוי שיהיה לזה טעם ביתי (שלא לדבר על אפס כימיקלים).
בכל מקרה, לא על זה רציתי לספר, גם המתכון לא משהו שאני יכולה לשתף כי מדובר בעוגיות שהכנתי על פי מתכון של קרין גורן. אני כן יכולה לומר שתמצאו אותו בספר “סודות מתוקים 2” בעמוד 152, שווה!!
התיישבתי לבנות קונספט לצילום, בכל זאת, מדובר בערמה שווה במיוחד בטעם אבל איך נאמר בעדינות… לא הכי מהממת בעולם במראה החיצוני :) חשבתי להתחיל בצילום המסורתי, כזה שרואים בכל חיפוש פשוט בגוגל, ערמת עוגיות ריחנית על צלחת וינטאז’ כזו או אחרת עם כוס חלב לידה… לא מקורי בצורה יוצאת דופן, אבל מעביר מסר טעים, ביתי וריחני.
אח”כ חשבתי לעצמי שזה קצת לא מקורי… גם ההעמדה לא הכי מקורית, ובטח לא כוס החלב, מהמם כן! אבל נו.. בכל זאת ראינו את זה בכל מקום אפשרי. אז בניתי קומפוזיציה אחרת סביב אותו קונספט, אבל משהו קצת יותר צעיר ושובב.
פתאום התמונה נראתה לי קצת עמוסה מדי, אז החלטתי להוריד את הצלחת האישית ולהשאיר רק את הקערה הראשית.
אח”כ, סתם החלטתי לצלם את אותה סצנה מזווית שונה לחלוטין… שמים לב שזו אותה סצנה של התמונה העליונה? פתאום המראה מתקבל כ”כ כפרי וקסום.
זה כבר נראה לי ממש חמוד, אבל עדיין הפריע לי שאני חוזרת למקום הצפוי והמוכר כל הזמן. החלטתי לשנות לחלוטין את הקונספט הביתי וללכת לכיוון של עוגיות לילדים (כי בת’כלס זה די מתבקש, לא?) מצאתי בארון מפית ישנה שליריי רקם לפני כשנתיים בגן (גן אנטרופוסופי, לא לדאוג אם אצלכם לא רוקמים, גם אצלינו כבר לא) והחלטתי לבנות סביבה פריים יותר עליז וילדותי.
רעיון חמוד אמרתי לעצמי (אני נוטה לדבר אל עצמי הרבה כשאני עובדת), היה יכול להיות מבוצע יותר מוצלח אם לא היו שלושה ילדים סביב שמנסים לגנוב לי עוגיות כל הזמן, אז לא היה לי כוח להמשיך עם הכיוון הזה.
רגע לפני שסגרתי את הבסטה והחלטתי שנמאס לי להמשיך לצלם את העוגיות (כן, וגם לא נשארו כבר כ”כ הרבה לצלם) ניזכרתי בנייר המהמם שקניתי לפני שבועיים, והחלטתי להיות אומנותית משהו…
זהו! יום הצילומים הסתיים, החלטתי שיש לי מספיק חומר לתמונה אחת ראויה שיחררתי את הרסן מעל הצלחות. או אז הגיעו התמונות השוות באמת!
המשך שבוע נפלא ומתוק,
אילאיל