יום שני, 7 באפריל 2014

אחרי כל חורף מגיע האביב

היא מבוגרת ממני, שערה הכהה מלבין וקמטים מתחילים לחרוץ את פניה.

היא מתבוננת בי, בוחנת אותי בעיניה הטובות, החכמות.

ככה זה בטבע, היא אומרת לי, בסוף כל חורף מגיע האביב.

IMG_7153

IMG_7132

בלילה חלמתי שכל שערי הלבין.

התעוררתי ורצתי מיד למראה שבחדר האמבטיה.

תראי, אני אומרת לה ומצביעה בהיסוס על השערה הלבנה הראשונה שגיליתי אתמול בערב.

IMG_7372

את עוד ילדונת, היא שוב מחייכת אלי, קולטת את הפינוק שבקולי, מושיטה  את ידה לליטוף אוהב.

ילדונת צעירה ויפה שכל החיים לפניה…

IMG_7243

IMG_7207

בשבועות האחרונים אני מרגישה את זה מגיע, תחושה מהוססת, כאילו לא בטוחה בזכותה להתקיים.

פרפרים קטנים של אופטימיות זהירה, מבויישת, מפוחדת. תחושה שכזו שמרגישים רק בבפנוכו של הבטן, לא משהו ממש ברור, אבל קיים, נעים.

IMG_7322

כל הארץ התמלאה בפרפרים, גם את שמת לב לזה ?

רמקולים : Daughter- youth

IMG_7426

דוגמנית – קורל קרן

שיער ואיפור –  כלום, כי ככה זה נראה כשאת בת 17

בגדים – אילאיל זיו, אספנית וינטג'

סטיילינג, צילום, הגיגים – אנוכי

הצילומים נערכו באיזור הצריפים של פנימיית הדסים, אבן יהודה

 

חג אביב שמח

יום חמישי, 20 במרץ 2014

פעם שלישית גלידה

אז איך בעצם אני מתחילה לכתוב? כי כשזה מגיע לצילומים שלי, אני רק צריכה לראות את הפריים המתאים, את הרגע המתאים, וללחוץ על כפתור המצלמה (טוב נו, האייפון).

תמונה (8)

אבל המילים? מהיכן הן מגיעות? כי הרי הן נמצאות שם כל הזמן, בראש, מהדהדות, יוצרות משפטים, את הסיפור.

אני מספרת לעצמי סיפורים בראש כל הזמן. אבל אלו לא באמת סיפורים, אלו רק התחלות. התחלות רבות של סיפורים שלא סופרו מעולם, וכנראה לא יסופרו לעולם.

אני אוהבת את ההתחלות האלו של הסיפורים, יש בהן משהו מרגיע, משחרר.

הן מגיעות פתאום, כהפתעה נעימה, הבטחה למשהו שאולי יקרה…

תמונה 5 (6)

לרוב אני שוכחת את ההתחלות האלו. אף פעם לא באמת ניסיתי לכתוב אותם, את הסיפורים האלו. כנראה שהם לא אמורים לצאת לשם, החוצה.

אולי כי את הסיפור אני מעבירה בצילום? אולי זה מספיק?

ולמה הרצון שלי שדברים יצאו החוצה? למה הרצון שלנו לבדוק דברים מבחוץ? זה נותן לנו זווית שונה לדרך ההתבוננות שלנו בהם?

תמונה 2 (22)

אני אוהבת  להתבונן בדברים, לחפש להם סיפור מעניין. לא בהכרח סיפור, אפילו סתם כמה מילים, לתהות.

תמונה 5 (10)

תמונה 2 (28)

להתבונן מסביב, לתפוס רגע אחד פשוט כל-כך, יומיומי כל-כך, אבל מושלם.

תמונה 4 (7)

תמונה 5 (11)

תמונה 1 (24)

ואז סתם לעצום עיניים ולנסות לנקות קצת את הראש…

תמונה 3 (13)

לילה טוב

יום שני, 17 בפברואר 2014

סבתא שלי תמיד היתה אומרת…

תמונה 2 (13)-001

שיחה

אני: אני לא ממש יודעת מה לעשות עם הבלוג. לרוב ממש אין לי מוזה לכתיבה, אבל מצד שני, יש כ”כ הרבה פעמים  שממש חסרה לי הכתיבה בבלוג, לעלות תמונות, סתם לשתף…

חברה: נו, אז מה הבעיה, תכתבי מדי פעם.

אני: כן, אבל את יודעת שאני נמצאת במן תקופה שכזו שכל פעם שאני מעלה משהו, זה איכשהו יוצא לי כ”כ דכאוני, שאפילו הקוראים הכי אופטימיים שלי כבר שוקלים להטביע את הסירה על יושביה.

חברה: אז תחכי עד שתחזור המוזה.

אני: זו בדיוק הבעיה, אני מרגישה לאחרונה שהמילים בוגדות בי. המילים שכ”כ אהבתי פונות נגדי, מתעתעות בי, אני חושבת שאני מפחדת לכתוב…

תמונה 5 (1)

מילים

תמונה (2)

דיכאון – אני חושבת שהשתמשו במילה הזו מלפני, מאחורי ומצדדי יותר מכל מילה אחרת בשנה האחרונה.

בואו נעשה סדר בנושא הזה אחת ולתמיד? אני לא בדיכאון.

נכון, אני עוברת תקופה קשה, אני עוברת תהפוכות בחיי, כאלו שמפרקות ובונות.  ואם לעיתים זה נדמה שהפירוק גדול מהבניה, זו רק אשליה לרגע, (לרוב) אני עומדת על קרקע יציבה.

 תמונה (5)

פרופורציות

לפני כמה שבועות עברתי תאונת דרכים. איזו אחת, שתי מכוניות לפני, החליטה לעשות עצירת פתע באמצע כביש 4. זו שמאחוריה הספיקה לבלום בזמן, אבל עבדתיכן הנאמנה, שקועה לחלוטין, אלוהים יודע במה זה היה הפעם, נתפסה לא מוכנה וגילתה לתדהמתה את כל הפרונט של האוטו מתקפל לעברה ב slow motion מטורף ומבהיל לחלוטין. אני חייבת לציין שאף רגע בחיי לא עבר מולי בשניות האלו, אז כנראה שזו לא היתה שעתי להימחק מהעולם.

מצד שני, ישר נזכרתי בספר של יעל הדיה “תאונות”.

תמונה 2 (10)

משפטים שמלווים אותך כל החיים

תמונה 2 (11)

למי מאיתנו אין איזה משפט אחד, שניים, או יותר שמלווים אותו כל החיים. כאלה שנאמרו אפילו בהיסח הדעת על ידי עובר אורח מזדמן בחייך, מישהו שאפילו לא תיזכרו את שמו או שמה לאורך השנים, אבל את המשפט שלהם תקחו איתכם לנצח נצחים… יש לי מלא משפטים כאלה שאני סוחבת איתי, חלקם טפשיים להפליא: “איזה קטע, במדים את נראית הרבה יותר שמנה” – המוכר בחנות הבגדים בבוגרשוב לפני בערך 18 שנים. הבן אדם גרם לי להוריד שמונה קילו מהכלום ששקלתי לפני, למינוס כלום בערך.

אבל יש גם משפטים אחרים, כאלה שיש בהם קצת יותר תוכן ומשמעות: “תפסיקי להיות חמודה ותתחילי לעשות אמנות” – המורה לפיסול, שנה ב’ בלימודיי לתואר אמנות במדרשה.

עם יד על הלב? כנראה שלעולם לא אצליח ליישם את המשפט הזה. לא שאני תופסת מעצמי כזו חמודה, אבל זה המקום הזה, הכניסה לקרביים שלך פנימה ואז ההוצאה החוצה, היא זו שעוצרת אותי מלעשות אמנות, כזו אמיתית, שבאה מהביפנוכו.

וסבתא שלי כל הזמן אומרת…

“אם כואב לך הראש, תוציאי אותו ותניחי על הארון בחדר השינה”

שבוע נפלא,

אילאיל

יום שישי, 17 בינואר 2014

ציפורים נודדות – הפקת אופנה חורפית

IMG_7085

חלמתי חלום

שכבנו שנינו על שמיכה מרופטת על גדות הנחל, מתחת לענפיו של עץ ענקי וירוק. מעלינו שמיים כחולים ועננים לבנים משייטים.

פתאום עוברת להקת ציפורים נודדות, ואני רוצה לעוף איתן לארצות רחוקות, לנדוד הרחק מכאן.

IMG_6996

אנחנו מחזיקים ידיים, נעים לנו, שקט ורגוע. והרגע הזה, שברור שהיה חלום, כי הרי רגעים כאלו לא באמת מתרחשים במציאות שלנו, חלף ונעלם, וכ”כ רציתי שיחזור…

IMG_6888

ואז התעוררתי לתוך המציאות…

עם מבט חדש וחזק שתמיד פונה קדימה, גם אם לרגע אחד קטן, לא אתאפק ואציץ לאחור…

IMG_6763 

IMG_6808-001

ויש את אותם רגעים בהם אני נשאבת לתוך המלנכוליות הרומנטית שמביא איתו החורף:  צבעוניות עדינה בגוונים של אדמה, ריחות רכים של עץ רטוב, עלים צעירים, אדמה לחה…

IMG_6932

IMG_6792

מתמסרת לקרניי השמש החמימות של שעות הצהריים,  ומתמלאת חזרה באנרגיות של אושר ואהבה.

IMG_7044

Daughter – shallows

הצילומים נערכו בבית ובסטודיו המופלא של הדס ודייב הול – תודה ענקית על האירוח המושלם.

דוגמנית – מיה הול

בגדים – אילאיל זיו, אספנית וינטג’

שיער ואיפור – מי צריך כשאת כל-כך יפה טבעי

צילום וסטיילינג - אנוכי

 

ועוד משהו לקינוח, הדובדבן שעל הקצפת…

הזמנה אישית ממני אליכם לקולאז’ החורף של קרן שביט שיתקיים הפעם בגני התערוכה בתל-אביב.

חפשו את הביתן שלי ותבואו להגיד שלום.

1525438_10151943855393299_262025534_n (1)

 

סופ”ש נפלא,

אילאיל

יום שבת, 14 בדצמבר 2013

יריד החלומות

חורף, קר, גשם, אפילו סערה גדולה שהצליחה לשתק חצי מדינה קיבלנו השנה…

האמת, שכל שנה אני מקבלת את החורף לא מוכנה. אני בטוחה שכמוני יש עוד הרבה שלא מבינים איך רגע אחד כל-כך נעים וחמים בחוץ, וברגע השני הופכים את הארונות לחפש את המעילים והסריגים המוזנחים מהעונה הקודמת.

ואולי זה אפילו קצת מוזר. כי נדמה לי שכילידת דצמבר, אני אמורה לפחות לחבב קלות את החורף. אבל מבחן המציאות מוכיח אחרת. אני אוהבת חום, את קלילות בגדי הקיץ, את השמש, את האור, את הימים הארוכים.

אבל כשזה מגיע לסמלי החורף, לפינוקים הקטנים ש”עושים” את החורף, אני אהיה הראשונה להודות שיש בו משהו רומנטי להפליא: להתכרבל מתחת לשמיכת הפוך עם כוס תה מהביל, להקשיב לגשם המטפטף כשבבית חמים ונעים (לפחות באותם רגעים ללא הפסקות חשמל יזומות, פויה). לקנות נעלי בית חדשות (או לקבל אותן כמתנה, יתרון מעולה של ילדי החורף).

אולי עם השנים הצלחתי להתגבר קצת על חרדות החורף שלי ולהנות ממנו טיפה יותר…

זכור לי שכילדה קטנה אחד מסמלי החורף שאהבתי כל-כך היה דווקא חג המולד. כילדה חובבת סיפורים, והתבוננות בתרבויות השונות, התרגשתי מאד מתיאורי הקריסמס הצבעוניים, המרגשים, והרומנטיים להפליא שקראתי בספריי ילדותי. בעיקר אזכור את תיאורי חג המולד בסדרת הספרים הנפלאה “בית קטן בערבה”.

לכן, כשפנתה אלי נתנאלה (כן, אותה אחת: דוט.קום) בהצעה המפתה להשתתף ביריד החורף שלה. יריד מפנק ואיכותי ברוח חורפית קרירה במיוחד וקריסמסית להפליא, דווקא התרגשתי מאד.

אז מקווה שגם אתם תתרגשו לבוא לבקר ביריד המפנק הזה שנתנאלה מבשלת כבר כמה חודשים, במתחם התחנה בנווה צדק, תל אביב. אני מזמינה אתכם באופן אישי, אז סמנו את התאריכים ביומן וגשו לעמוד הפייסבוק של האוונט בכדי להתעדכן בכל היופי שמצפה לנו שם.

 

1451353_659656064056375_1999849557_n

לקראת היריד, החלטתי כמנהגי בקודש, לנצל את ההזדמנות ולצלם את אחת מחברותיי לובשת את בגדי הוינטג’ שאני אוספת. הפעם היתה זו רות היפייפיה שנבחרה לדגמן את המלבושים. ואין יפה ממנה, נסיכת קרח נפלאה שכמותה בכדי לייצג את קולקציית החורף של אילאיל זיו, אספנית וינטג’. אם מתחשק לכם אתם יכולים להמשיך להתעדכן בעמוד שלי בפייסבוק בכל הפריטים החדשים שיגיעו איתי ליריד: מלבושים, פריטים לבית, כריות, ועוד…

IMG_6125

IMG_6037

IMG_6070

IMG_6129

IMG_6153

IMG_6188

IMG_6286

IMG_6276

IMG_6349

IMG_6388

IMG_6196

IMG_6247

יום שבת, 23 בנובמבר 2013