אוקיי, זה נשמע מעט יותר דרמטי מכוונתי המקורית, אבל באמת שכבר כמה שבועות, אולי אפילו חודשים אני מתעסקת בשאלה “בלוגי לאן”? לפני כחודש מלאו 4 שנים להקמתו של הבלוג. השנה הראשונה היתה שנת צעדי תינוק, עם כמה עשרות של קוראים, פוסטים בודדים ותגובות ספורות. לקח לבלוג זמן להתפתח, לגדול ולהבין לאן מועדות פניו. בשנתיים שלאחר מכן נוספו מאות ואלפי קוראים ומנויים חדשים. הבלוג התגבש להיות בלוג יצירה מובהק וסחף אחריו מעריצים רבים (ועל כך אני כל-כך מודה לכם). בשנה האחרונה האטתי את קצב הכתיבה שלי בבלוג, בעיקר בגלל עומס גדול מאד בחיי האישיים שלא מאפשר לי את זמן הכתיבה הרצוי. במקביל, קצב היצירה שלי בתחום האמנות השימושית ירד ולכן הרגשתי “שאין לי ממש על מה לכתוב”. נכון, אני חולקת אתכם המון מחיי האישיים, למדתם להכיר אותי, את משפחתי, את ילדיי. אבל איכשהו אני לא מצליחה להעביר את הבלוג לפאזה של להיות בלוג אישי לחלוטין, אולי כי סתם אני חושבת שזה לא יעניין אתכם?
אז כמו שאמרתי, כבר כמה שבועות שאני מתלבטת איך בדיוק להמשיך את חייו של הבלוג, תשובה אין לי בינתיים. אני לא מתכוונת לסגור אותו או להפסיק לכתוב, סתם כי אני לא באמת מסוגלת או רוצה להתנתק. אבל אולי בשלב ראשון אני פשוט אפסיק לחפש לו הגדרות ופשוט אכתוב על מה שיוצא. לפעמים אני אעלה סתם תמונות בלי הרבה מלל, לפעמים יהיה יותר. הרבה פעמים זה יהיה “כל מיני לא מגובש שכזה” כי כך החיים שלי נראים כרגע (וזה לא ממש רע, זה בהחלט בסדר) אבל תמיד זה יהיה ממני אליכם, כי איכשהו, הבלוג הזה הפך להיות חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה שלי.
ואפילו הספקתי להכין קצת מטעמים חדשים לחנות שלי באטסי.
שבוע נפלא וחג אביב שמח,
אילאיל
