אני יודעת שרבים מקוראי הבלוג שלי לא כ"כ מבינים את כל ההמולה סביב הבליית' שלי, מודה ומתוודה, אני מניחה שגם אני הייתי מרימה גבה או שתיים אם הייתי רואה את עצמי מהצד (במיוחד בימים אלה, שאני לא נראית כ"כ מזהיר מהצד). זה לא שאני באמת יושבת ומשחקת איתה בבית בובות כל היום – ודווקא יש לנו בית בובות, מגניב שכזה מעץ, שקניתי לבנים שלי והם או מתעלמים ממנו בהפגנתיות או סתם דורסים אותו עם הטרקטורים והשופלים שלהם. אבל יש בה משהו שכזה…טוב, נו….משהו שכזה שרק אמהות בלי בנות יכולות להתלהב ממנו בטירוף (למרות שמבחינה סטטיסטית אני חושבת שהמשפט האחרון שלי הוא שטות גמורה, אבל אני חייבת תירוצים, בסדר?!)
בקיצור, כל ההקדמה המוזרה הזו באה בעצם לספר שאת מרבית ימיי בזמן האחרון אני מבלה בין הבדים לחוטים, ואני נהנית מכל רגע!! זוכרים שכל הזמן ייללתי שאין לי מכונה? אז זה לא שאני אפסיק לילל בקרוב (לפחות עד שתהיה לי מכונה) אבל יש יתרון עצום לתפירה ביד. קודם כל, אני ניידת ויכולה ללכת לכל מקום עם התפירה שלי, ואני גם עושה את זה:) דבר שני…בעצם אין דבר שני, נסתפק רק בראשון.
אז מה אני רוצה להגיד בעצם? שניקו שלי מאד מאושרת (עד כמה שבובה יכולה להיות מאושרת, דא) מהגרדרובה שאני מארגנת לה ותופרת לה (וגם קצת קונה לה מדי פעם….) ואפילו מתנה מקסימה היא קיבלה, שמלת קיץ מתוקה ואוורירית מעלמה 7 – תודה יקירה!
והרי מה שווה הכל בלי הצילומים? אז הנה….
זו השמלה שקיבלתי מעלמה 7
זה סט של חצאית וסטרפלס שתפרתי לה מגזרה שהורדתי באינטרנט, הכובע נקנה באטסי במחיר מצחיק של 2.5$ ותאמינו לי שאם הייתם רואים את המחירים של המוצרים לבובות האלה, הייתם מבינים למה זה מחיר מצחיק.
את הכובע המקסים הזה סרגה לי אמא שלי, ההורים שלי שגרים כמה רחובות ממני היו שנויים בתגובתם למראה הבובה. אבא שלי מלמל לעצמו בטון מעט עצוב "ידעתי שהייתי צריך לקנות לה יותר בובות שהיתה קטנה", ואמא שלי אחרי כמה דקות של זעזוע פולני עמוק (והיא בכלל טורקיה) אצה רצה לארון הילדים לחפש כמה אפודות בכדי לפרום ולהכין כובעים, מי אמר משהו על תפוחים ועצים?
וזו? זו כרגע גולת הכותרת שלי, נו טוב, כי סיימתי אותה אתמול בערב ואני ממש גאה בה, במיוחד בגימורים שלה (כי בניגוד לשאר הבגדים שתפרתי לה, אותה אני לא מתפדחת להראות גם מאחור חחחח) הצילום הזה מעט בהיר מדי, במציאות השמלה מעט יותר כהה, בעצם, הצבעים של התמונה הבאה משקפים אותה היטב במציאות.
ניקו מדגמנת אותה כ"כ יפה…. הייתי חייבת לעשות לה בוק :)
וזו סתם תמונה מקסימה (אם יורשה לי….) סוג של הומאז' לצילומים של ג'ינה גארן, האורים והתומים של כל הבליית' באשר הן.
או כמו שאמא שלי מסכמת…."אמא לשני ילדים משחקת בבובות, נו טוב, העיקר שהיא מאושרת"