יום שבת, 29 באוקטובר 2011

מה יהיה?

לא באמת, אני ממש רצינית? אני שואלת מה יהיה? למה אני לא מצליחה להושיב את עצמי לכתוב פוסט ראוי? גרוע מזה, למה אני לא מצליחה להושיב את עצמי לסיים את כמות הפרוייקטים שיושבת לה ב To do  שלי כבר ימים/שבועות/ חודשים (ויש כאלו שאפילו שנים). האמת שחשבתי לעצמי זה רעיון נפלא לפוסט “הפרוייקט שאינו נגמר…” על משקל “הסיפור שאינו נגמר” רק שאפילו לסיפור הזה שמו סוף לבסוף :)

אולי צריך להגדיר שלא קונים יותר חומרי יצירה עד שלא מסיימים את כל הפרוייקטים? או שאולי בלי איומים, פשוט לסיים וזהו! (כי, נו באמת.. לא לקנות חומרי יצירה, על מי אני עובדת, חחח)

באמת שתיכננתי פוסט ראוי עם תוצרים מוגמרים, אבל שוב עבר השבוע ושוב לא הספקתי כלום ופתאום גיליתי שכבר שלושה שבועות שלא כתבתי פה, הרגשתם? כי אני התחלתי להילחץ מההעדרות של עצמי :)

תסלחו לי אם גם הפעם זה יהיה רצף של כל מיני? כנראה זו מן תקופה שכזו, וזה לא שאני לא עושה כלום ממש…

כי דווקא התחלתי שמיכת טלאים חורפית ומפנקת לרותם.

הכנתי המון מתוקים מקסימים, חלקם אפילו זכו להצטלם (חלקם חוסלו ע”י ארבעת הגברברים שלי עוד לפני שהוצאתי את המצלמה).

 

נסענו לטייל בירושלים והיה פשוט מקסים! (יותר מדי זמן לא ביקרתי בירושלים)

(את התמונה הזו של טחנת הרוח בימין משה צילם ליריי)

 

ביקרתי בטבעון למפגש בובות (כן, כן יש מספיק “משוגעות” כמוני בכדי שניצור חבורה מכובדת למפגש מהנה) והצגתי את הרכש החדש, פלאם (שזיף באנגלית), ורודה ומתוקה כמו סוכריה.

אח”כ טיילתי עם בכורי במרכז טבעון ומצאנו להפתעתנו סט קוביות וינטאג’ משגעות בדיוק כמו שאני מחפשת כ”כ הרבה זמן! כמה נפלא היה למצוא כאלו בעברית?

את השבוע סיימתי אתמול במכירת החצר שערכו נתנאלה וחברותיה ואפילו הצלחתי (למרות היותי איטית בטירוף וגרועה במירפוק במיוחד שמדובר בעשרות בנות צמאות למציאות) לדוג כמה דברים שווים במיוחד!

סט צלחות וינטאג’ מקסימות, ובבית שמחתי לגלות שכל אחת שונה מחברתה.

 

שני ספרי בובות מתוקים. 

 

שלל בדים נפלאים לכריות שאמורות לשדרג את הסלון וחדר ההורים.

ועכשיו רק נותר למצוא כמה שעות פנויות ליצירה :)

שבוע נפלא,

אילאיל

יום שבת, 8 באוקטובר 2011

סתם, כי התחשק לי לכתוב…

וגם כי יש לי כל מיני תמונות ודברים להראות ככה בקטנה, מפה ומשם. ובכלל, שמתי לב שאני בעיקר מעלה פוסטים לפי “נושא גדול” ואז מצטברים לי כל מיני קטנים כאלו שלא מצליחים להשתחל לשום מקום ועדיין הם נחמדים כאלו, בדרכם הקטנה, השקטה…

כמו למשל זה שאני מאד אוהבת לאפות, ואח”כ אוהבת לצלם את התוצרים.

או צילום מקסים במיוחד של הבליית החדשה שלי, זואי

או של מולי המתוקה…

התמכרתי לחלוטין להכנת נרתיקי הטישו הקטנים

(ופתאום שמתי לב שלא הכנתי מתאימים גם לבנים וזה יתוקן בימים הקרובים)

וחשבתי שכדאי שתדעו שהעלתי בבלוג הבנטו שלי פוסט מקיף ומעניין בנושא קופסאות בנטו, שווה להציץ.

 

מזל שלו שהמציאו את האינסטגרם, כי פתאום הקטן השלישי, שלא זכה לצילומים ראויים בשנה וחצי הראשונות לחייו, מוצא את עצמו בקידמת הבמה לאורך כל היום.

ועם החיוך המתוק שלו, אאחל לכם שנה טובה

ושבוע נהדר

אילאיל

יום שלישי, 4 באוקטובר 2011

שאני אכווץ?

אז זהו שכן! ולא סתם אכווץ, אלא בדים! אתם שמתם לב למגמת התפירה שעוברת על הבלוג שלי לאחרונה? אני מדפדפת אחורה בפוסטים ומגלה שרוב הפוסטים האחרונים שקשורים ליצירה עוסקים בתפירה, ממש כמעט כולם. ת’אמת? זה מאד מרגש ומלהיב אותי ולמרות שהסקראפ קצת חסר לי אני שמחה לפנות את קידמת הבמה לתפירה ונהנת מכל רגע!

הפעם החלטתי לתפור תיק. הכוונה היתה תיק חורפי במראה מחמם, התוצאה יצאה מקסימה אבל קייצית וצבעונית להפליא! מזל שמאוד נהנתי להכין אותו, אז יש סיכוי שאחזור על גירסה נוספת שלו, הפעם בגוונים יותר חורפיים.

לא היה קשה לשכנע את שרון רותם ויעל יניב לחבור אליי לשני ערבי יצירה מהנים כדי לתפור את התיק המקסים הזה (את הגיזרה הוצאנו מהמגזין היפני קוטון טיים באדיבות עופרה) ות’אמת שאין לי יותר מה לכתוב, אז עדיף שאעלה תמונות ואשתוק קצת :)

את הבד החיצוני המהמם לחלוטין, קניתי לפני כמה חודשים אצל שוקה. בד הנקודות הצהוב ניקנה בשוק באמסטרדם ואני לא מבינה איך לא קניתי יותר ממנו כי זה לא ממש פשוט למצוא אותו וניסיתי גם בארץ וגם און ליין בכל מיני חנויות אינטרנט. את הבד המשובץ האדום קיבלתי מתנה משרון לאחר שהוחלט שהבדים שאני בחרתי לא היו אטרקטיביים מספיק לידיות, תודה מותק!  

 

את תוספת הכפתור והלולאה החלטתי להוסיף על דעת עצמי והיא לא מופיעה בגיזרה המקורית. סתם כי הרעיון להסתובב עם תיק פתוח לא ממש מלהיב אותי.

ואם כבר בתפירה וחוטים עסקינן, השבוע עשיתי סדר מבורך בחוטי הריקמה שלי שעד לפני כמה ימים ניראו כך!

 

והיום ניראים כך :)

אני מקווה שזה ייתן לי פוש קטן לחזור לרקום כי כבר דיי הרבה זמן לא רקמתי

ובינתיים, המשך שבוע נפלא  וגמר חתימה טובה

אילאיל

יום חמישי, 29 בספטמבר 2011

שנה טובה

שנה נפלאה מלאה בשמחה, צחוק ואהבה

שנה של יצירתיות וצבעוניות

שנה של התחלות חדשות, הגשמה של משאלות ופריחה

 

אוהבת המון,

אילאיל

יום שבת, 24 בספטמבר 2011

הפילה אלי

זו היתה אהבה ממבט ראשון, מיד כשראיתי את הגיזרה המקסימה של הפילה אלי ידעתי שאני חייבת אחת כזו משלי. את הגיזרה הנהדרת הזו ועוד רבות ניתן להשיג באתר של “Melly and me”. את שלי קניתי אצל נתנאלה.קום לפני שנה בדיוק, ביריד ראש השנה של השנה שעברה.

כמה ימים או שבועות (מי בכלל זוכר מה היה לפני שבוע, אז לפני שנה?) לאחר מכן התיישבנו שרון רותם ואנוכי להכין את הפילה אלי. גזרנו, תפרנו והכנו פילונת מתוקונת שישבה והמתינה בסבלנות רבה מאד שנחזור להיפגש בכדי להלביש אותה. להיפגש דווקא ניפגשנו, אבל לאף אחת מאיתנו לא היה ממש דחוף להלביש את אלי הפילה.

השבועות עברו, החודשים חלפו ואלי ישבה עירומה ומסכנה על השידה מחכה לתורה. לפני שבוע החלטנו - לא עוד! והתיישבנו למבצע “הלבש את הפילה”. גזרנו, תפרנו והידקנו, והנה יושבת לתפארת, אלי הפילה המתוקה.

     

P1460707 (גילוי נאות – הפרח לא תפור עדיין לפילה ולא בטוח אם יישאר עליה, מה דעתכם?)

(גילוי נאות 2 – פעם ראשונה שלי עם כיווצים, הידד!)

שבוע נפלא

אילאיל

יום שבת, 17 בספטמבר 2011

לבד

לבד! לבד עם עצמי, בלי אף אחד מסביב (החתולה לא נחשבת אפילו היא כבר לא מאמינה לעצמה שהיא עדיין חיה). שבת שלמה לעצמי לבד!!! 12 שעות לבד עם עצמי!!! טוב, נדמה לי שכבר קלטתם את ההתרגשות הרבה שלי. אפילו בעודי כותבת שורות אילו אני עדיין לבד, יש!!!!!

אתם יודעים כמה דברים אמא אחת יכולה להספיק כשכל החבורה שלה מחוץ לבית? בואו אני אספר לכם!

היא יכולה להתחיל בשטיפת ערימת כלים אימתנית, לשים מכונת כביסה ולתלות אותה (אין תמונות, זה לא מצטלם מעניין).

אח”כ אותה אמא ממשיכה לעבר פינת היצירה (נו טוב, לשולחן המטבח, למה אתם כאלה…) מנקה את האבק מעל מכונת הפסטה, ממששת בתדהמה קלה את חבילות הפימו לאחר שלא התראתה איתן חודשים ארוכים מאד ומתיישבת להכין הזמנה לחג של 13 חמסות (הכנתי 14 ליתר ביטחון, 13 זה מספר שכזה).

אח”כ הן נראו כך, ארוזות ומוכנות למשלוח.

את תיק הבנטו הזה הכנתי ביום שישי בערב, אבל את הפינישים האחרונים סיימתי הבוקר. זו פעם ראשונה שאני יוצרת עבודת תפירה בהזמנה אישית והלקוחה כ”כ התלהבה שהזמינה אחד גם לבת שלה, איזה כיף! את ההדרכה המעולה לתיק בנטו בעברית אתם כבר בוודאי מכירים, ואת המידות החדשות לתיק בנטו בגודל משפחתי לקחתי מהבלוג של מאיוק.

  

אם כבר המכונה בחוץ הייתי חייבת לנסות את ארנקוני הטישו המתוקים להפליא שחגית המליצה על ההדרכה שלהם בפוסט הזה. אני מבינה למה היא התמכרה להכנה שלהם, הם כ”כ קלים להכנה ומקסימים להפליא ובהחלט יככבו אצלי החורף כמתנה קטנה ומתוקה.

חוצמיזה הספקתי לתלות מדפים חדשים בסלון (ולא הם לא עקומים במציאות, זו התמונה עקומה, בחיי!)

ואפילו לשטוף את הרצפה (אבל רק בסלון, לא צריך להגזים!! אני בכל זאת אנושית). עכשיו אני מתרסקת לי בשמחה מול המחשב, כותבת את הפוסט ומחכה לחברתי שרון רותם שתבוא לתפור איתי את הפרוייקט הבא שלנו.

איזה כיף לבד מדי פעם!!

יום שבת, 10 בספטמבר 2011

סופ”ש בצבעים

בעצם היה זה למעשה השבוע הראשון באמת של תחילת שנת הלימודים. שבוע ארוך ומעייף של הסתגלות חזרה לגן (תובל), הסתגלות להתחלה חדשה בחטיבה הצעירה (ליריי), הסתגלות של להישאר לבד בבית עם אמא בלי האחים מסביב (רותם) והסתגלות של לקום בבוקר ללחץ המולה ובלאגן בתוספת חדשה ומלחיצה במיוחד בשם “הסעת בוקר לבית הספר” או בשמה השני “חסר לנו שאנחנו מאחרים את האוטובוס והשעה כבר כמעט שבע וחצי ואתם עדיין לא צחצחתם שיניים ולא נעלתם סנדלים” (אמא). נוסיף לזה תחילת פרוייקט חדש בעבודה עם שעות עבודה הזויות (אבא) וקיבלתם שבוע מטורף יחסית לכל בני המשפחה. (מן הסתם זה נשמע מוכר ל 99.9% מקוראות הבלוג אבל תנו להתבכיין קצת, בחיאת!!).

אחרי שבוע שכזה הדבר היחיד שרציתי זה קצת שקט, צבעים, מצלמה וגם קצת פינוקים. למה לא בעצם? כמה כיף היה לגלות שני ירידים משובחים במיוחד שייסיימו לי את השבוע בצורה מפנקת וגם ייסגרו לי כמה קצוות עם מתנות ראש השנה (אתם בכלל קולטים שזה עוד שבועיים וקצת?).

התחנה הראשונה שלנו היתה בסטודיו הצבעוני להפליא של ענת סגל באודים, שמדי כמה חודשים פותחת את דלתותיו ומציעה למכירה פריטים מקסימים שהיא אוספת ומשפצת. אפשר למצוא שם רהיטים, קופסאות, בגדים, כלי בית ושאר מטעמים מקסימים. אני בחרתי להתפנק בגדול הפעם עם שידת עץ וינטאג’ צהובה ומשגעת שיועדה במקור לחדר הילדים אבל הועברה מיד לחדר ההורים, כי גם לאמא יש צעצועים משלה.

  

לשידה הצהובה “התאמתי” חצאית וינטאג’ משגעת מבד שהכי הזכיר לי בד מטפחות עדין.

וקצת תמונות מהסטודיו, כי פשוט אי אפשר להפסיק לצלם שם.

ליריד של היום כבר הצטרכתי להצפין. הזמנתי חברה להתלוות אלי לנסיעה הארוכה (עכשיו שאני גרה במרכז אני מרשה לעצמי להתבכיין על נסיעות של למעלה מחצי שעה) והגענו בשעות הבוקר למכירה המצויינת שנערכה היום באלוני אבא בהשתתפות: נתנאלה, שינזי קאטו, שוקה ומטבחי פטיט. היה משובח ויצאתי עמוסה במתנות מקסימות לחג.

  

את היום קינחנו עם צלחות גלידה מפנקות וחזרנו הביתה לקראת שבוע חדש.

 

שבוע נפלא,

אילאיל