יום שישי, 27 בינואר 2012

אינסט(נט)גרם

סוגיית האינסטגרם (אפליקצית הפילטרים באייפון) היא קצת כמו כוסברה, או שממש, אבל ממש אוהבים!! או ששונאים!! אבל לא מצאתי מישהו שנשאר אדיש לה.

אישית, אני התמכרתי, ויעידו אינסוף תמונות האינסטגרם שאני מעלה לאחרונה בעמוד הפייסבוק שלי או בבלוג. אני גם לא ממש מבינה את המקטרגים, בסה”כ תמונות שעברו עיבוד קל למראה פילטרי כזה או אחר, נחמד לא?

הפילטר המזוהה ביותר עם התוכנה הזו, שהוא אולי הפילטר השנוא ביותר על “מתנגדי האינסטגרם” נקרא Early Bird והוא מדמה תמונה במראה וינטאג’ מיושן:

(ארגז חול)

אני אישית משתמשת כמעט בכל סוגי הפילטרים והמסגרות שהתוכנה מציעה, אני חושבת שחשוב להתאים לאופי התמונה את הפילטר הנכון לה.

(המרינה בהרצליה)

(נוף מהגבעה)

(שלג בחרמון)

(קשת)

אבל בכלל לא על התוכנה רציתי לדבר פה היום, אלא דווקא על “הקלות הבלתי נסבלת של הצילום”. ולא במובן הרע חלילה, אלא התרחבות הלב שיש לי לראות בסוף כל יום את האימג’ים הנהדרים שהרכיבו ובנו לי את היום, פסיפס נפלא של רגעים מקסימים (יותר או פחות) שלולא האייפון שלי, שיטחי עד כמה שזה עלול להישמע, לא היו מתועדים כלל!

(למה עצוב קטנצי’ק?)

(תובל רותם ואני)         

טיולי הבוקר של רותם ושלי הם כבר מזמן מסורת, אבל לאחרונה בעקבות סירובו לישון במהלך היום הטיולים מתארכים והחוויות משתפרות.

(כן, זה פוני באמצע גן השעשועים)

    (רותם)

(חמניה בקצה שדה הכרובים)

(כבשה בדיר)

הקלות הבלתי נסבלת של הצילום היא גם העצלות הבלתי נסבלת לפעמים לטרוח ולהוציא את המצלמה מהארון. הרי בקליק אחד על הטלפון התוצאה ניראת לא פחות טעימה :)

  (בישקוטים תוצרת בית)

(שוק מחנה יהודה)

ועד שימציאו משהו משוכלל יותר, אני פה, מייצרת דימויי אינסטנט (גרם). ומי שרוצה לעקוב אחריי מוזמן לחפש אותי בשם Ilil ziv.

  (שדה חמניות)

(הברד הראשון החורף)

(הגינה שלי)

סופ”ש נפלא!

אילאיל

יום שבת, 21 בינואר 2012

הדור הבא…

הבנים שלי לא ממש חובבי יצירה. אני לא יודעת אם זו תופעה מוכרת אצל בנים או שזה רק אצלי, אבל להושיב אותם לצייר, לגזור או להדביק זו כמעט משימה בלתי אפשרית. ת’אמת? אני בדרך כלל לא ממש משכנעת אותם ליצור, נראה לי שהם יוצרים מספיק בשעות הגן, וטושים ודפים יש באופן קבוע על השולחן וכשמתחשק הם יושבים לצייר או להדביק (לא שזה קורה הרבה, אבל זה קורה מדי פעם).

לפני כמה חודשים קניתי לגדול ספר פלסטלינה נהדר שנקרא “מפלצטלינה”, היתרון הגדול בספר הזה מול הספרים האחרים בתחום הוא בדמויות היחסית מופשטות המתוארות בו וכן רמת המורכבות הלא ממש גבוה שלהן. להתחלה זה היה פשוט מעולה בשבילנו.

ערב אחד של יצירה משותפת והגדול התמכר! מדפי הכוורת בסלון מלאים היום בשלל מפלצות בכל מיני גדלים, צורות וצבעים. לאחר שהתמקצע בנישת המפלצות, עברנו לספרים של רוני אורן שמעט יותר מורכבים, גם כאן היתה התלהבות סוחפת.

_1_~3    

_1_~1

לכן, כשראיתי היום בבוקר את הקישור הזה בפינטרסט, המשלב קצת צביעה קצת הדבקה אבל בעיקר דמויות קטנות ומתוקות, היתה לי תחושה שהחבר’ה שלי יתלהבו. את ההדרכה הזו כתבה הלנה מהבלוג craft and creativity ואני מאד ממליצה על הבלוג שלה.

  

מה שמאד נחמד בהדרכה הזו שהיא סיפוק מיידי. הרי אין בית שאין בו קופסאות גפרורים, צבעי גואש, דבק וכל מני פיצ’יפקס, נכון?

אז היום התיישבנו לנו לצבוע, לגזור ולהדביק, ואני שמחה לאמר שהם ישבו היטב על הטוסיק בכל שלבי הצביעה, הגזירה וההדבקה עד השלב של הדבקת המסגרות, שם הם כבר התייאשו ואני המשכתי קצת בשבילם :)

קופסאות יצירה1 

אני החלטתי לוותר על מנקי המיקטרות כמתלים, ואני מתכוונת לצבוע קאנווס גדול ולהדביק את הקופסאות עליו בכדי לתלות כיצירה אחת בחדר השינה שלנו.

  

תנסו בבית, זה פשוט קל וצבעוני.

שבוע נפלא, אילאיל

יום רביעי, 18 בינואר 2012

הפוסט שלא קראתם – סליחה תקלה!

מערכת שליחת המיילים למנויים שלי קרסה בימים האחרונים ולכן כל מנויי הבלוג לא קיבלו את ההודעה על פירסום הפוסט האחרון.

אני מנסה לשלוח שוב בתקווה שהעניין סודר

הנה קישור לפוסט המקורי:

שמיכת הטלאים של רותם

תודה, אילאיל   

יום שלישי, 17 בינואר 2012

שמיכת הטלאים של רותם

לפני שנתיים בדיוק הייתי אצל עופרה כשהיא סיימה לתפור את שמיכת הטלאים של אורי, נדלקתי עליה ממש! אז עוד הייתי תופרת צעירה ומאד לא מנוסה (לא שהיום אני כזו מקצועית, אבל לפחות טיפה יותר מנוסה) והמשימה, להכין שמיכת טלאים, נראתה לי כמו לפחות לטוס לירח (ולחזור בשלום).

היום, אחרי שנתיים, אני יודעת שדווקא במקרה של שמיכת הטלאים המסויימת הזו (הגזרה לקוחה מתוך הספר של Tilda) השד לא כ”כ נורא. נכון, צריך לגזור המון ורצוי גם לדייק בזמן התפירה (ויעידו על כך כמות הפרימות שלי), אבל בסופו של דבר זה פרוייקט מאד לא מסובך ואפילו מצויין למתחילות, כי הוא מורכב מתפירה בקווים ישרים וזהו בעצם.

לקח לי כמה חודשים לסיים את השמיכה שהתחלתי כבר בתחילת החורף, אבל אתמול התיישבתי סופסופ במטרה לסיים ויהי מה!

השמיכה גדולה יותר ממה שהיא ניראת בתמונות והיא בגודל של 130 ס”מ על 70 ס”מ (גודל סטנדרטי לשמיכת יחיד לילד) ומורכבת מטלאים של בד כותנה ובד פליז תכלת בצידה האחורי.

אני מתנצלת על האיכות המעט ירודה של התמונות אבל עם הגשמים והאפרוריות מסביב ובהעדר ציוד צילום ראוי זה המיטב שהצלחתי להוציא ממנה. ברור היה לי שעד שאתפנה לצלם שוב היא כבר לא ממש תהיה דוגמנית ראויה :)

  

שבוע חמים ונעים

אילאיל

יום רביעי, 11 בינואר 2012

כלבלב הו בידי בם בם

לפני כשבוע וחצי פירגנתי לעצמי סדנת תפירת כלבלב יויואים אצל שרון רותם, היה מויי כיף!!

הרומן שלי עם הכלבלבון הזה התחיל (איך לא?) כשקיבלתי אחד (או יותר נכון אחת) מתוקה מקסימה וחייכנית כמתנת יום הולדת לפני שנה בדיוק! מאז ידעתי שאני חייבת ללמוד להכין אותם אבל כמו שרבים מוותיקי הבלוג יודעים… תוכניות לחוד ומעשים (שלא נאמר תוצרים) לחוד. השנה חלפה עברה לה ולא נראה היה שאי-פעם אתפור את הכלבלבון המדובר. לכן, כשראיתי ששרון מקיימת סדנאות תפירה מיד נרשמתי!

60 יויואים מרכיבים את גוף הכלבלב וכארבע שעות של סדנה להכנת הראש, יש כבוד! 

אגב, הוא יכול להיות גם גברת :)

  

התלבטתי רבות אם לתת את המתוקון הזה (או המתוקונת, עדיין לא ממש החלטתי) מתנה, אבל בסוף החלטתי שכן, ורק בגלל הסיבה שלפחות זה ידרבן אותי להכין אחד חדש, את היויואים שמרכיבים את החדש כבר כמעט סיימתי להכין :)

ואם גם לכם מתחשק, שרון פתחה עוד כמה מועדים לסדנאות, תבדקו, אולי נשאר מקום.

שבוע נפלא,

אילאיל  

יום שישי, 30 בדצמבר 2011

חג הה(א)ורים

כל התמונות צולמו באייפון, בשימוש עם אפליקציית אינסטגרם.

טיול בוקר

 

מהקטן אל הגדול – בג’ימבורי

הצגה נהדרת מבית תיאטרון אורנה פורת – הברווזון המכוער

הקומיקס הראשון שלו (קצת גדול עליו, בכל זאת בן ארבע וחצי, אבל אהבתי את ההתעקשות לקנות דווקא את זה!)

בנתיים הגדול מגלה התמכרות לסושי. זה מסתדר נהדר עם העובדה שהוא לא מוכן יותר לאכול את ארוחות הצהריים של ההזנה המשותפת בבית הספר, והחל משבוע הבא מביאים אוכל מהבית.

הקטן אוכל הכל (כל עוד זה לא בבית, פה אני זוכה ללא מעט שביתות רעב)

ביקור בבית מרקחת לממתקים בשינקין, העיניים כמעט יצאו להם מהחורים לנוכח השפע.

בכל זאת חנוכה…

היינו בים עם סבא, היה נהדר!!

ביקרנו במשק חיות הבית במושב (האמת ששם אנחנו כל הזמן, אבל התמונה הזו יצאה כ”כ מצחיקה שהייתי חייבת להכניס אותה לפה)

בילינו את רוב החופש ארבעתנו לבד (מלבד הגיחה של סבא) כי אבא התחיל עבודה חדשה ולא יכל לקחת יום חופש. אבל גיליתי בחופשה הזו שהקטנים שלי כבר גדולים, ורוב הזמן (כי הם בכל זאת ילדים ויכולים להיות די קרציות לפעמים) פשוט כיף לבלות איתם ככה סתם לבד.

ושוויץ קטן ולא מזיק לסיום, כתבו עלינו במגזין “להיות הורים”, בכתבה נחמדה שמסקרת אימהות בלוגריות יוצרות  (בין היתר גם חברותיי הגר ועופרה מופיעות בכתבה).

 

שבוע נפלא ושנה אזרחית נהדרת לכולם,

אילאיל   

יום ראשון, 25 בדצמבר 2011

לצאת מהמסגרת

לפני כמה שבועות העלתי תמונה לפייס עם הכותרת – “מדהים מה שמוצאים כשמסתכלים מסביב”. המסגרת הזו ישבה לה מתחת לעץ אגוז בשדה נטוש סמוך לבית שלי, ליד ערמת גרוטאות ישנות. היא ישבה שם, כ”כ יפה נשענת לה על העץ שהייתי חייבת לצלם אותה מיד!

434e86961e5a11e19e4a12313813ffc0_7

לאחר כמה ימים חזרתי אליה שוב רק בכדי לגלות שהיא נשארה שם, מחכה לי.

שבוע נוסף עבר והמסגרת עדיין ישבה שם, מסכנה ועזובה. בירור קצר באיזור הוביל למסקנה החד משמעית שהיא לא שייכת לאף אחד והחלטתי לאסוף אותה לביתי – הפעם כבר היו לי תוכניות בשבילה.

ניקיתי אותה, שייפתי קלות, ריססתי עליה כמה שכבות נדיבות של ספריי צהוב בגוון חלמון, הדבקתי לה בסיס ועליו מתחתי את הבד המדהים הזה. היום בערב היא תינתן מתנה לאחת הנשים המקסימות והמוכשרות שאני מכירה.

אתמול בבוקר כשרציתי לצלם אותה לקראת הפוסט הזה, ידעתי שמסגרת כזו חייבת אתר צילומים מפנק במיוחד וביקשתי מחברתי הגר “מבית המלאכה של הגר” לצלם אצלה בסטודיו.

   - תודו שזו פינה מושלמת!

מלבד המתנה הרשמית נתבקשנו ע”י מארגנות המסיבה להכין משהו קטן לתליה על עץ המשאלות של עלמת היומולדת. התלבטתי מה להכין, ידעתי שאני רוצה להכין משהו שיישאר “קבוע” ולא קישוט זמני. הפור נפל (איך לא) על חישוק רקמה קטנטן ומתוק. בחרתי גמדון משאלות (והרי חברתי נולדה בדיוק ביום חג המולד, כמה סמלי ומתאים) ורקמתי אותו על בד פרחוני.

 

ומה לקינוח? טראפל שוקולד תפוז. נימוח, מתוק ומשובח ממתכון נפלא וקליל במיוחד מהספר “ששת מתוקים”.

      

מזל טוב שרון יקירתי, חברתי ומורתי הנפלאה!

ולכם, שבוע נהדר,

אילאיל