(פוסט אישי עם הרבה מילים ומעט תמונות)
אתמול נפגשתי עם בחורה מקסימה שעוזרת לי בהפקת יום ההולדת של הבכור (בן 7 בשבוע הבא). היא קוראת קבועה בבלוג שלי והציעה לי את עזרתה הנדיבה בהכנות למסיבה.
אבל לא עליה או על ההכנות ליום ההולדת אני רוצה להרחיב כעת (על זה יגיע מן הסתם פוסט עוד שבוע). אלא על משפט אחד ויחיד שהיא אמרה לי באותה פגישה. אני כבר לא זוכרת על מה ממש דיברנו באותו רגע כי כמות הילדים שהיתה מסביב ודרשה את תשומת הלב שלנו היתה גדולה מסך המילים שהצלחנו להעביר בינינו בפגישה הזו. אני כן זוכרת שבאיזה שלב היא אמרה לי משהו כמו “טוב, כולם רואים אותך כסופר מאמא, זו הפרסונה האינטרנטית שאת מעבירה”.
זה לא חדש לי, אני יודעת שיצא לי מין שם של איזו סופר מאמא שכזו, שמגדלת את הילדים בבית ומניקה עד גיל בר מצווה, ואופה ומבשלת, ומגדלת גינה להתפאר וכו’ וכו’ וכו’… אני מניחה שחלק גדול מהפרסונה הזו אני היא זו שטורחת לייחצן.
אני גם יודעת שרוב הקוראים שלי (במיוחד הקוראות יש לציין) אינטלגנטיות מספיק בכדי לדעת ולהבין שהצרות הכי גדולות בחיים שלי הן לא בדיוק העוגה שלא הצליחה או תחפושת שתפרתי ונקרעה, נו בחיאת…
אני לא פה בכדי להסביר, או להתנצל, פשוט סתם בא לי לספר… לשתף אתכם קצת בבחירה שלי, ככה קצת על קצה המזלג.
נתחיל בזה שאני לא סופר מאמא! אותה בחורה אתמול חזתה יפה מאד באיך אני מנסה לשחד את החבורה שלי עם עוגיות וסרט בDVD רק בכדי לקבל כמה דקות של שקט לשיחה ראויה. היא ראתה את ערמות הכביסה שדורשות קיפול בסלסלה בסלון, היא ראתה את הכיור עם הכלים המלוכלכים מארוחת הצהריים, היא ראתה את הבלאגן בחדר הילדים, והיא ראתה אותי עם פעוט צורח ומיילל על הידיים (מי בכלל זוכר למה) בזמן שאני מנסה לשמור על ארשת מכובדת ולנסות לשמוע אותה מבין הצרחות.
אני לא סופר מאמא, אני לא מנסה או מתיימרת להיות כזה, אבל אני כן אמא משקיענית! אני משקיעה מאד בדברים החשובים לי עם הילדים שלי. אני יכולה לערוך להם הפקת יומולדת מרשימה מא’ עד ת’ שבה אני והם נעשה כמעט הכל לבד! אני יכולה לצאת איתם לטיולי בוקר, אני יכולה להכין להם בנטואים, אני יכולה לשבת לקרוא איתם ספרים ולעשות איתם חוברות, אני יכולה לשבת לראות איתם סרטים, אני יכולה לשחק איתם בחצר ולאפות איתם עוגות.
אני לא סופר מאמא! אני אמא שנמצאת בבית מבחירה. אני בבית עם הילדים שלי כבר שבע שנים רצופות. אני אמא במשרה מלאה שעובדת 24 שעות ביממה. אני לא נחה לרגע במהלך היום, וזה לא בגלל שאני סופר מאמא זה בגלל שאני כזו באופי שלי. תגידו לי עם יד על הלב? אם הייתי עורכת דין מדהימה, מנתחת מוח גאונית, טכנאית מחשבים מבריקה… כזו שנותנת 100% מעצמה למקצוע שלה, גם אז היו אנשים מרימים גבה? גם אז היו אומרים… “היא סופר מאמא” בציניות קלילה? כי זו אני בעצם, תמיד נתתי 100% מעצמי בכל מה שעשיתי, אז רק טבעי שגם פה אתן בדיוק את אותו הדבר, אם לא יותר.
לא! אף אחד לא היה אומר כלום כי על הצלחה בקריירה כי זה ברור שצריך להיות 100% ולהשקיע את הנשמה, להתקדם, להיות הכי טוב שיש. אז למה לא כאמא? למה לא לנסות להתמקצע במקצוע הכי תובעני וטובעני שיש? וזה לא שאני 100% תאמינו לי שאני לא! יש רגעים שבא לי ל@#$% את הילדים, יש רגעים שבא לי להתפטר ולא לחזור לעולם, יש רגעים שבא לי להיעלם לנופש יחידני לבד לבד לבד לבד. יש הרבה רגעים שבא לי לעצור את הכל ולצרוח שדי כבר! חאלס! למי בכלל יש כוח לזה יותר? אני די בטוחה שלכל העובדים האחרים בכל אותם מקצועות יש את אותם רגעים גם כן.
אז למה דווקא היום? למה הרשומה הזו שבאה הכי מהלב שרק אפשר באה היום? כי אתמול קראו לי סופר מאמא, קראו לי סופר מאמא בשבוע אחד קשה במיוחד (בלי שום סיבה מיוחדת סתם קצת מותשת כנראה). וכי היום לא יכולתי להגיע למסיבת הסיום של הבן שלי בגן כי אסור להביא אחים ולא הספקנו לארגן סידור לקטנצ’יק והוא רצה שאבא יבוא (וזה באמת כ”כ מובן כי את אבא הוא רואה הרבה פחות מאמא). וכי לפעמים כבר אין כוח, אין כוח להיות סופר מאמא, אבל זה כנראה המקצוע היחיד בעולם שאין שום סיכוי (או רצון) להתפטר או אפילו לקחת שבוע חופש.
ואני יודעת… זה אולי יישמע לחלק כמו ביקורת על אימהות עובדות, אבל זה ממש לא הכיוון שלי. אתן מאמינות שברגע זה אני פשוט מעריצה אתכן? לא מבינה איך אפשר לעבוד חצי יום ואח”כ לבוא הביתה למשרה השניה? אני קורסת רק במשרה אחת ואתן מתפעלות שתיים?!!
ואני יודעת שלא כולם ציניים, ויש רבות וטובות (אולי גם רבים וטובים) שיודעים, ומבינים ומעריכים. אבל אני פשוט קצת עייפה, וכנראה הרבה מקטרת, אבל גם זה בסדר, נכון?
ובכדי ליישר את ההדורים בינינו אגלה לכם בפוסט הבא איך אפשר להפיק מסיבת יום הולדת מדהימה בעלות נמוכה יחסית אבל עם המון שעות עבודה. נו טוב, הרי כבר סגרנו את הנושא הזה שאני נמצאת בבית אז זה אומר שיש לי זמן יצירה ופנאי בשפע, נכון? (;
סופ”ש נפלא,
אילאיל
