מן הלבן הלבן הזה

אז היתה סערה, היא באה והלכה… אני מניחה שיש מקומות, בתים, אנשים, שדות ואיזורים שהיא גרמה לנזק גדול מאד, ואני בטוחה שיש מקומות שהיא הביאה ברכה גדולה.

דבר אחד היא הביאה איתה ובגדול! שלג! הרבה מאד שלג! הפייסבוק היה מפוצץ בתמונות של שלג. ילדים בשלג, מכוניות בשלג, עצים בשלג, המון שלג! הרדיו (ואני מניחה שגם בטלווזיה, לנו פשוט אין חיה כזו בבית) קרס מדיווחים על מאות אלפי המטיילים בכל שמורות הטבע בארץ, בעיקר בצפון. כולם רצו לראות שלג.

גם אני רציתי שלג. מודה, שלג עושה לי את זה ביג טיים! עם כמה שאני לא ממש סובלת חורף, שלג זה כבר סיפור אחר. המרחבים הלבנים, הלבן הבתולי הצחור,  שלג זה כיף!

שנה שעברה נסענו לטיול שלג ראשון עם הילדים. עשינו את הטעות הנפוצה ונסענו בפקקים עם כל עמישראל לאתר החרמון. להגיד שזו היתה חוויה מחרידה זו תהיה לשון המעטה. הילדים בכו, אנחנו בכינו, היה קר, רטוב ומגעיל.

השנה פעלנו אחרת!

יום ראשון 6:00 בבוקר, בירורים קצרים מוכיחים שיש עדיין שלג ברמת הגולן ואנחנו לא חושבים פעמיים. סמסים מידיים נשלחו לכל מערכת החינוך (2 גננות ומורה אחת), הכנו תיק מלא בגדים להחלפה, העמסנו פיתות וירקות חתוכים לנישנוש ברכב, הוספנו על הכל מעילים, כפפות, כובעים וצעיפים.

אנחנו בדרך לראות שלג!

יצאנו ב-8:30 הגענו לרמת הגולן ב-11:30. הכבישים ריקים, הילדים רגועים (יחסית כמובן, בכל זאת שלוש שעות ברכב סגור). בהמלצת חברים נסענו ישר לאיזור הר אודם ליער האיילים, אפילו חנייה מסודרת מצאנו.

    

(גילוי נאות, את איש השלג הזה מצאנו מוכן, אנחנו רק הצטלמנו לידו)

(הגדול כבר לא מוכן להיתפס בעדשת המצלמה. זהו, נכנסנו לגיל ההתבגרות)

(תובל הודיע לנו שמבחינתו הוא עובר לגור בשלג)

(כבר שכחתם שיש לי בובות שנוסעות איתי לכל מקום, תודו!)

מהר אודם נסענו כמה קילומטרים לכיוון מרום גולן וקיבוץ אלרום, שם עצרנו בדיינר המקומי לשוקו חם ועוגות (זה פחות רומנטי ממה שזה נשמע כי זה סתם שוקו מהמכונה וקרואסונים יבשושיים של בונז’ור, אבל תנו להיות ציוריים קצת). גם שם היו כמויות משובחות של שלג קסום שניצלנו להמשך משחק וצילומים.

 

משם העמסנו את החבורה המאושרת חזרה לרכב וחזרנו הביתה (עם עצירה הכרחית למרק חם אצל סבא בטבעון).

היה טיול משובח, רגוע, נעים וקסום (ואתם יודעים שעם שלושה קטנים בספסל האחורי, זו לא הצהרה של מה בכך).

ובינתיים, חוזרים לשגרה…

המשך שבוע נפלא,

אילאיל

השבוע שחלף (או בשמו השני “הסערה הגדולה”)

מנקודת המבט שלי בלבד: זה היה שבוע פסיכי ברמות! רוחות עזות משתוללות בחוץ, עצים נעקרים מהשורש, גשם ללא הפסקה. ביום שני או שלישי, אני כבר לא זוכרת, העיר אותי הבעל קצת לפני חמש בבוקר “בואי לסלון אבל תנעלי נעליים לפני”. מה שהוא התכוון בעצם לומר זה, בואי לסלון, אבל תלבשי בגד ים לפני. כל הסלון שלנו היה נראה כמו בריכה אולימפית, מוצף מים. מסתבר שהמרזב נסתם מעלי שלכת וכל המים שהצטברו על הגג נזלו מהחלונות לתוך הסלון, ותאמינו לי שמדובר בכמות לא קטנה בכלל. 

(צולם מחלון הסלון שלנו. שימו לב לעצים בצד ימין של התמונה, הם עפים!)

והנה עץ ברוש אחד, ממש מול דלת הכניסה לבית, שלא שרד את הרוח…

את שאר השבוע ביליתי עם הקטנצ’יק בבית, במצב חולה-לא-חולה שכזה. 
“חולה-לא-חולה” זו המחלה הכי איומה. מצד אחד הילד בריא מספיק כדי להתחרפן בבית הסגור, מצד שני חולה מדי בכדי ללכת לגן, התרופה שלנו בבית היא לשתות המון מיץ תפוזים.

ואם כבר הזכרתי את הקטנצ’יק, חייבת לשתף עם האובססיה החדשה\ישנה שלי לשועלים. מודה, השועלים בשנה האחרונה הם מה שהינשופים היו לפני כמה שנים (כלומר הדבר החם ביותר בעולם העיצוב) אז לפני שיגיע הרגע וכבר לא נוכל לראות יותר שועלים מסביב, הנה שני שועלים שפשוט הייתי חייבת!

את המעצבת דונה ווילסון כבר הזכרתי כאן בבלוג עם צלחת החתול הנפלאה שלה. לצערי לא מצאתי כיצד ניתן להשיג מוצרים שלה כאן בארץ, אבל אם אתם מתכננים טיול לאנגליה נראה לי שזו רכישה משובחת במיוחד למטבח (ואני אפילו לא מתחילה להזכיר את הכריות, הצעיפים ושלל המוצרים הנפלאים האחרים שלה).

את סריג השועל הזה קלטתי בשיטוטיי באינסטגרם, ההתאהבות היתה מיידית! מודה, בכלל קיוויתי למצוא אותו במידה שלי. אבל חיפוש קצר באינטרנט הוביל אותי לחנות טארגט בארה”ב (שלא עושה משלוחים לארץ לצערנו). את הסריג המקסים הזה ניתן להשיג במידות 2-5 בלבד, אז רותם הוא הזוכה הצעיר. כן, אני מקנאה! את הסריג השגתי דרך ידידה בפייסבוק, סיפור מקסים שכבר העלתי שם לפני כמה ימים.

דקה לפני שהתחיל שבוע הסערה קיימתי שתי מכירות ביתיות נפלאות. אחת בגדרה אצל מורן יוסף, חברתי האהובה שחוגגת היום יומולדת. והשניה אצלי בבית במשמרת. אני רוצה להודות לכל הבנות המקסימות והמיוחדות שמגיעות למכירות האלו. אני מקבלת המון פניות להגיע לסטודיו באופן פרטני, כרגע לצערי אין אפשרות כזו אבל אני עובדת על פיתוח הסטודיו לקבלת קהל ומבטיחה שהנושא ישתנה בחודשים הקרובים. בינתיים, מורן ואני מקיימות מכירה נוספת בתחילת פברואר, והפעם יש איתנו משלוח חדש ונפלא של שמלות חורף מרגשות משנות השבעים, לצד שמלות השרוול הקצר שכה אהבתן. פרטים על המכירה הקרובה יגיעו ממש בקרוב.

ואחרון חביב, שבוע שעבר חתמתי (תרתי משמע) עם מתנת יום הולדת אחרונה לעצמי. חמש עשרה שנים אני מחכה לעשות קעקוע נוסף. אני חובבת קעקועים מאד גדולה (לצערו של בעלי שלא מתחבר בכלל לנושא) ובצעירותי, מיד אחרי השחרור מהצבא עשיתי שלושה קעקועים. במהלך השנים נרגעתי, אח”כ ההריונות, הלידות וההנקה מסביב מנעו ממני לעשות קעקוע נוסף. בחודשים האחרונים התחזקה בי ההחלטה לעשות קעקועים חדשים וחיפשתי אחר הקעקוע המושלם, והפעם מצאתי שניים כאלו. את הראשון עשיתי כאמור בשבוע שעבר, ואת השני אעשה בחודשים הקרובים, יאי!

  

ובינתיים, אחתום את הפוסט בשבוע נפלא, שמשי ורגוע לכולם.

להתראות,

אילאיל

יום העסקים הקטנים - הזמנה למכירה ביתית ספונטנית ביום שישי הקרוב

לקראת יום העסקים הקטנים שיחול בסופ”ש הקרוב, החלטתי להיות ספונטנית במיוחד ולפתוח את ביתי ביום שישי למכירה ביתית קטנה ומשובחת.

מה מתוכנן:

30% הנחה על כל כלי האמייל שזה כולל קערות בשלל גדלים, מבחר קטן ומשובח של קומקומים ומבחר קסום של קופסאות (עם מכסה!)

מבצע כריות נוי – כל הקונה 2 כריות מקבל את השלישית מתנה (מחיר כל כרית 59 ש”ח וגודלה 35 ס”מ).

מבחר גדול של שמלות, וגם קצת חצאיות וחולצות במגון מידות ובמחירים של
60-200 ש”ח לפריט.

מבחר כלי בית, צלחות פורצלן, כוסות הגשה, כלי פיירקס מעוטרים, קערות, מפות שולחן ועוד.

מבחר קטן ואיכותי של עבודות גובלן ממוסגרות.

 

ועוד…

אם מזג האויר יפתיע אותנו וימשיך להיות מופלא כמו שהיה במהלך השבוע האחרון, תוכלו להתפנק בפרגולה המקסימה שלנו עם כוס תה מתבליני הגינה ועוגת הבית.

יום שישי ה-4 לינואר

9:30-14:30

מושב משמרת

רחוב הפרדס, בית ראשון בצד שמאל

(יהיה שילוט בכניסה לרחוב ובכניסה לבית)

תבואו, יהיה כיף!

אילאיל

והבלוג הזה הוא אני

“השנה האחרונה היתה שנה מאד משמעותית עבורי” מודה, התלבטתי מאד אם להתחיל את הרשומה עם המשפט הסופר נדוש, לעוס, טחון הזה שמן הסתם מופיע היום במליוני בלוגים ברחבי העולם.

ובעצם, איזו שנה היא לא משמעותית עבורנו? על איזו שנה נסתכל אחורה במערך הכולל של חיינו ונגיד “הא זו? סתם עוד שנה…” לא יודעת… אולי אני לוקה באופטימיות יתר אבל אני מאד מקווה שכל אחד מאיתנו מסתכל אחורה ומוצא לפחות משהו אחד מיוחד ,שונה ומקדם שקרה לו בשנה חולפת.

השנה האחרונה היתה שנה מאד משמעותית עבורי, אולי זו קלישאה נדושה להפליא להשמיע בערב השנה האזרחית, אבל בקלישאות יש המון אמת, לדעתי.

בשנה האחרונה יצאתי מן החושך אל האור! עברתי מבית קטן וחשוך שהתאים לנו לפני ארבע שנים אבל אנחנו גדלנו והוא נשאר קטן, צפוף וחשוך. עברנו אל בית חדש, מרווח קצת יותר אבל בעיקר מלא אור, מלא באנרגיות נפלאות וחיוביות!

בשנה האחרונה עברתי קורס קונדיטוריה נפלא שמילא אותי בשמחה ואת ביתי בריחות מאפה משכרים אבל יותר מכך, הוביל אותי חזרה בידיים בטוחות ומקצועיות לאהבה הכי גדולה שלי, אהבתי לצילום בכלל וצילום מזון בפרט.

השנה התחדשתי במצלמה מקצועית נפלאה (מקווה בשנה הבאה לסיים לשלם עליה) שהקפיצה את ההנאה שלי מהצילום בעשרות מונים.

השנה הכנסתי את אחרון ילדיי למסגרות החינוך ובכך סללתי לעצמי את דרכי המקצועית החדשה, והפעם כאמא במשרה חלקית.

השנה החלטתי לממש סופסופ את התואר והידע שלי בצילום בצורה מקצועית והתחלתי לצלם עבור לקוחות נפלאים (אתם צודקים, באמת הגיע הזמן להקדיש לזה פוסט נפרד!)

השנה נסעתי לחו”ל עם מורן יוסף, חברה טובה. נסיעה שהתבררה לימים כאבן דרך לעיסוק חדש נוסף שלי כאספנית וינטאג’ ולשיתוף נפלא עם מורן בדרך זו.  

השנה כתבתי בבלוג את המספר הנמוך ביותר של פוסטים שכתבתי מימי ראשיתו ובכל זאת כל פוסט נכתב מהבטן והגיע ישר אליכם הקוראים הנפלאים שלי וחזר אלי עם תגובות אמיתיות, כנות ומפרגנות מתמיד! במקביל עלה מספר המנויים של הבלוג בצורה משמעותית והבלוג קיבל חשיפה גדולה ונפלאה ברחבי המדיה.

השנה אני מרגישה שהבלוג שלי קיבל את הזהות הברורה ביותר שלו, גם אם הפוסטים שלי לפעמים נראים לא קשורים אחד לשני, גם אם אני כותבת על העסק שלי, גם אם אני כותבת על המשפחה, גם אם לפעמים אני לא כותבת בכלל. אתם תמיד פה, קוראים, מגיבים (או שלא וגם זה בסדר) נענים ונהנים.

הבלוג שלי הוא אני! הבלוג שלי הוא אתם!

תודה לכם.

שנה אזרחית נפלאה,

אילאיל

פוסט של תמונות

כי לפעמים לא צריך לדבר כ”כ הרבה…

בוקר שישי, הבעל ואני יוצאים לארוחת בוקר מפנקת לכבוד יום הולדתי (את השמלה הנפלאה החרמתי כמתנה לעצמי אחרי “הוינטאג’ סייל” שלנו).

שני ספרים שקיבלתי מתנה לכבוד יום הולדתי מחברות מפרגנות (פוסט מצויין על הסדנא של הולי בייקר מחברת decorate בבלוג של אורית, מומלץ).

גם הקטנצ’יק חגג יומולדת, והוא כבר בן שלוש!

וזו היתה עוגת יום ההולדת שלו לגן.

חופשת חנוכה: טיול אופניים קצר בשבילי המושב שלנו.

חופשת חנוכה: טיול לצפון לבקר את סבא בטבעון וגם קצת להסתובב בכפרים מסביב לה.

עוד בחופשת חנוכה: אחה”צ קסום ביער קדימה.

הכנו פיצות אישיות (יש מתכון אם רוצים, כנסו לפוסט שלי בבלינג בלינג).

מתוקים פוטוגניים במיוחד שהכנתי למסיבת יום ההולדת של חברים.

ותמונה אחרונה חביבה, ממיינת את כל הפריטים שנשארו מהמכירה הקודמת וכמובן מוסיפה המון חדשים לקראת המכירה שלנו ביום שישי הקרוב בגדרה.

יום שישי ה- 28 לדצמבר

10:00-16:00

גדרה

רח’ שבטי ישראל 53

שבוע נפלא,

אילאיל

וינטאג’ סייל – פוסט מסכם שמעיד על התחלה נפלאה

זה היה שבוע מתיש! שבוע שכזה עם חופשת חנוכה, שלושה ילדים בבית (כי הגדולים לא רצו קיטנה והקטן פשוט קטן מדי לזה), הכנות אחרונות לקראת הוינטאג’ סייל בקדימה, שני ימי הולדת (אחד של רותם ואחד שלי) ופוסט אחד לכבוד חנוכה שהביא איתו המון קוראים ומנויים חדשים לבלוג (ברוכים הבאים!).

איך בכלל אפשר לסכם שבוע מטורף ונפלא שכזה? טוב, זה ברור, בדרך היחידה שאני יודעת, בתמונות כמובן.

לחופשת חנוכה שלי עם הילדים אקדיש פוסט תמונות נפרד, כי טיילנו המון ועשינו הרבה והיה כיף (וקשה ומתיש). אז את הפוסט הזה אקדיש למכירה שהיתה לנו בקדימה בשבוע שעבר. מכירה שעמלנו לקראתה מעל חודשיים והגענו אליה נרגשות, נלהבות ומחויכות. אתן מצידכן הגעתן אליה מפרגנות ומעודדות ואין לי מילה אחרת חוץ מ… תודה גדולה לכל אלו שטרחו והגיעו למרות החופש, למרות הקור העז (מישהו אמר לי שנפלנו על היום הכי קר בשנה עד כה), למרות שעת הדלקת הנרות, פשוט הגעתן!

מרוב התרגשות בזמן האירוע לא צילמתי בכלל ואני ממש מצטערת על כך, אבל יש לי תמונות של “רגע לפני” להנאתכם.

ובשורה נפלאה לכל לאלו שהתבאסו שזה בערב, ולאלו שרצו שזה יהיה קצת יותר דרומה, לאלו שרצו שזה יהיה ביום שישי. בקיצור לכל אלו שרצו נורא להגיע ולא יכלו!

מורן ואני מקיימות מכירה בייתית נוספת!

יום שישי ה- 28 לדצמבר

10:00-16:00

גדרה

רח’ שבטי ישראל 53

ועכשיו לתמונות מהאירוע בקדימה:

(השולחן של עינת)

(ריהוט של הגר וצווארונים של דקלה)

 

תודה מיוחדת לעינת קפלן “מתוקתקות” שאירחה אותנו כ”כ יפה והמתיקה לנו את האירוע.

ועד לפעם הבאה…

שבוע נפלא,

אילאיל