אילאיל זיו

יום ראשון, 17 ביולי 2011

הילד בן 4 (או: אני לא מאמינה שהרמתי שתי הפקות יום הולדת בשבוע אחד!)

ושוב אני מוצאת את עצמי מול המקלדת בלי משפט פתיחה ראוי ושואלת את עצמי איך בכלל אצליח להעביר במילים ותמונות את החוויה המדהימה של הפקת יום הולדת שני באותו שבוע.

שלא תבינו אותי לרגע לא נכון, זה היה מתיש לחלוטין!!! אבל יחד עם זאת מאתגר, מספק וממלא בהמון אנרגיה חיובית.

אז אולי פשוט אתחיל מההתחלה?

ליריי ותובל, שני הגדולים שלי, נולדו בהפרש של שנתיים ושבועיים. האחד בסוף יוני והשני באמצע יולי. בשנים הראשונות (למעשה, עד השנה) חגגנו להם בחגיגת יום הולדת משותפת. בעיקר בשל הסיבה שתובל לא היה בגן. גם השנה תיכננתי עד הרגע האחרון לעשות לליריי מסיבת יום הולדת לחברי הגן ולצרף קומץ חברים נבחר של תובל וכך לנסות לכסות את היומולדת כחגיגה אחת משותפת. עד שבאחד האירועים המשפחתיים, גונבה לאוזניי השמועה שתובל מסתובב ומתלונן “שכשהוא יהיה גדול גם לו יהיה יום הולדת לבד. עכשיו הוא קטן, אז לא עושים לו אלא רק לליריי”. כמובן שהפולניה שבי לא היתה יכולה לשמוע את ההתבכינות הזו ועוד באותו ערב הודעתי לבעל לזמן במייל את כל חברי הגן למסיבת יום הולדת נפרדת לתובל, וכך היה!

המקום – חצר ביתנו

הקונספט – פיטר פן וטינקרבל

המפעילות – דודה שלי ואני (כי אין סיכוי שהיא תבוא לעשות שמייח לאחד ולא לשני, כפרה עליה!!!)

בדיוק כמו בשלב ההכנות למסיבה הקודמת (וממש בלי חודשיים הכנה אלא שבועיים בלבד), התחלתי לבדוק ברחבי האינטרנט על רעיונות והפעלות שונות למסיבה. הפעם, בניגוד לפעם הקודמת לא היה לי זמן לקנות כלום מוכן והייתי צריכה לאלתר מראשון קישוטי הקאפקייקס ועד לאחרונת שקיות ההפתעה.

שני הבלוגים הראשיים שהיוו את עיקר מקור הרעיונות היו הבלוגים של ילדיסקו, ו”בעיקר פורמת”: שני בלוגים מקסימים של שתי אימהות סופר משקיעות, היה זה ברור שגלגל ההצלה שלי יגיע משם! ראשונה נכנסתי ל”בעיקר פורמת”, תקראו את שני הפוסטים המעלפים שהיא כתבה לאחרונה בהם היא מתארת יום הולדת פיטר פן שהיא הכינה לחמוד שלה! בעיקר פורמת יצרה יום הולדת חוויתי עם המון פעילות פיסית, אני העדפתי פעילות יצירה (סתם כי הרעיון של שלושים ילדים צווחים בחצר פעמיים באותו שבוע היה גדול עלי). אז רק לקחתי את רעיון החרבות והכובעים ממנה ושיניתי קצת. כל בן שרצה להיות פיטר פן (וכולם רצו, דא!) קיבל שקית הפתעה בתוכה כובע פיטר פן תפור מלבד (הרבה פחות עבודה להכינם ממה שנדמה) וחרב קרטון לקשט.

הבנות קיבלו את אותה שקית עם שרביט אבקת פיות וכנפיים לקישוט. את רעיון הכנפיים שילבתי משני מקורות השראה. הרעיון כאמור הגיע מהבלוג ילדיסקו, משם לקחתי את דוגמת הכנפיים ורעיון הקשירה. כשהגעתי לשלב ההכנה היה ברור לי שלהכין 16 כנפיים מקרטון זה יהיה סיוט גדול מדי אז פניתי לחברה שהכינה כבר כאלו כנפיים ליום הולדתה של ביתה בתחילת השנה והיא זו שיעצה לי להשתמש במפל ולא בקרטון. אמנם את המפל לא ניתן לקשט בטושים רגילים, אבל דבקיות צבעוניות בשלל צבעים וצורות עשו יופי של עבודה.

בנוסף לפעילות יצירת התחפושות הכנו שולחן מתוק לקישוט קאפקייקס. הילדים גם היו אמורים לצבוע קישוטי פיטר פן לעיטור הקאפקייק, אבל הם היו כ”כ מסוחררים מההתחפושות שהם יצרו שלא היה סיכוי שהם ישבו לצבוע, הם רק רצו לשחק ולהתעופף מסביב לחצר.

וכמובן, אין אין מסיבה, בלי בלי עוגה. לצערי לא מצאתי בזמן כ”כ קצר בובת פיטר פן (ותאמינו לי שממש רציתי). אבל מכיוון שהמתוק שלי כ”כ מרוצה ממה שיש, הוא התלהב עד השמיים מעוגת הפיטר פן המאולתרת הזו, שבסה”כ יצאה מאד חמודה, אפילו שהיא מעוטרת “רק” בדף מודפס אכיל :)

עכשיו באמת אני יכולה לומר תם ונשלם, ועד שנה הבאה…

נתראה בשמחות.

שבוע נפלא,

אילאיל

יום שבת, 9 ביולי 2011

הילד בן 6 (או: יו אני לא מאמינה איך הזמן עובר)

התאריך המקורי של יום ההולדת של ליריי היה לפני שבוע, אבל מכיוון שהייתי מאוד עסוקה בלעצב אלבומים, מסיבת הבית לכל ילדי הגן התקיימה רק הסופ”ש.

המיקום – חצר ביתנו

הקונספט – מסיבת פיראטים

המפעילות – דודה שלי ואני (שהיא גננת שהוזמנה לתת גיבוי אבל בגלל שהייתי עסוקה בלצלם כל הזמן עשתה את רוב העבודה, כפרה עליה!)

הכל התחיל לפני חודשיים בערך, ליריי ביקש ספינת פיראטים ענקית של פליימוביל ליום הולדתו השישי. לאור ההתעניינות הגדולה בנושא הוחלט יחד איתו ליצור את כל היומולדת סביב קונספט הפיראטים. על ספינת הפיראטים הוא ויתר לבסוף ובחר כבאית ענקית (דווקא הספינה היתה יותר מגניבה בעיניי, אבל לצערי אין לי הרבה דיבור בנושא) אבל הרעיון למסיבת פיראטים נשאר, ואני התחלתי בהכנות.

שלב ראשון הוא כמובן שיטוט באינטרנט וריור מול כל התמונות של מסיבות הנושא הסופר מושקעות שרואים ברחבי הרשת. יש מסיבות מסוימות שלא מביישות הפקת חתונה, תאמינו לי! מכיוון שלא התחשק לנו להשתגע מדי, כי בכל זאת ועם כל הכבוד מדובר בשעה וחצי של כיף לילדים בני 5-6 השתדלתי להוציא על מה שחייבים ולחסוך במה שניתן.

הפעילות סבבה סביב שני שולחנות יצירה: שולחן מתוק ושולחן מלאכת יד. בשולחן המתוק הילדים הכינו שיפודי ממתקים וקישטו עוגות קאפקייק.

בשולחן מלאכת היד הכינו כובעי פיראטים מתוך גיזרה שהוצאתי מכאן (מה שלא לקחנו בחשבון זה שלגזור 60 חתיכות כאלה לוקח די הרבה זמן, אז אם אתם מתכננים על זה אל תחכו ללילה האחרון לפני המסיבה).

מיד לאחר שולחנות היצירה התפנו הילדים לאכול (חצאי פיתות עם חומוס ושוקולד. אני אוהבת רטרו, הם מסתבר, פחות) ומיד לאחר מכן יצאנו לחפש את “האוצר האבוד”. לחיפוש האוצר חבשו הילדים את כובעי הפיראטים שהכינו, ענדו רטיות ובקול גיל וצהלה (או צווחות מטורפות, הכל בעיניי המתבונן מהצד, החרש יש לציין) יצאנו לשלל פעילויות בעקבות האוצר.

הרעיון המקורי היה משחק ”חפש את המטמון” הקלאסי. לא ממש התחשק לי להשקיע בכתיבת חידות וגם היתה לי הרגשה שהחבורה הזו לא ממש תתחבר לנושא, אז החלטתי לעשות כמה משחקי חברה נחמדים בכל מיני פינות בחצר, בדרך אל האוצר. אל תנסו להבין את ההיגיון כי אין ממש, אבל זה עבד, כי כולם כ”כ חיכו לאוצר שהשלימו את כל המשימות בשמחה. בין שלל הפעילויות היו חבילה עוברת (כשהעטיפה החיצונית היא ניר פיראטים משגע שהבאתי מאמסטרדם), לפוצץ בלונים עם שיפוד, לקלוע כדור למטרה, ונדמה לי שהיתה עוד פעילות אבל אני כבר לא ממש זוכרת.

התחנה האחרונה היתה גילוי העוגה. אני אוהבת להשקיע בעוגות ימי הולדת, אבל איכשהו השנה הנושא נפל די בין הכיסאות ומצאתי את עצמי יומיים לפני המסיבה בלי שום רעיון ראוי או זמן להכין משהו סופר מושקע. דווקא נורא רציתי להכין את עוגת פרצוף הפיראט הזו, שניראת קלה והתוצאה מדהימה ממש, אבל הילד הטיל עליה וטו. להצלתי הגיעה חברתי עופרה, שממש לפני שנה העלתה בבלוג שלה את הרעיון הנפלא הזה. בעצם מדובר בעוגת שוקולד פשוטה עם קרם שוקולד וסוכריות, שהשדרוג של הגליליות והסרט וכמובן המשחקים שעליה הופכים אותה למה שעופרה מכנה “עוגה של מליון דולר בחצי שעה” ובצדק!

לאחר שסימנו וי גם על “אין אין מסיבה בלי בלי עוגה” הגיע סופסופ תורו של המטמון. המטמון שלנו היה קופסת אוצרות צבעונית ומתוקה (סחבתי אותה מאמסטרדם בשקית יד כי לא היה מצב שאני מעיזה להכניס אותה למזוודה) מלאה בשקיות הפתעה פיראטיות למהדרין. את השקיות הזמנתי מאיביי יחד עם הפתעות פיראטים קטנות (המשקפות וחוברות הצביעה) והוספתי לכל שקית גם כמה מטבעות שוקולד מוזהבות. אוצר לעניין!

וזהו, תם ונשלם. עכשיו נשאר לי קצת פחות משבוע להתאושש כי לתובל (האמצעי שלי) יש יומולדת ביום שישי הקרוב. אז לכל אלו שעדיין לא הביאו ילדים לעולם ומתכננות הפקות יומולדת מושקעות, אני רוצה לתת עצה אחת קטנה: תדאגו למרווחים ראויים בין הילדים :)

שבוע נפלא

אילאיל

יום שני, 4 ביולי 2011

סופ”ש מהאגדות

אני יושבת מול המקלדת ולא יודעת מאיפה להתחיל. אולי אתחיל מזה שאני בתקופה סופר עמוסה (רק דברים טובים, אבל עדיין עסוקה נורא). אני מתכננת ומארגנת שני ימי הולדת לגדולים, הראשון של ליריי ביום שישי הקרוב. שבוע לאחר מכן של תובל. כמובן שלשניהם הזמנו את כל ילדי הגן וחברים. וכמובן שבשניהם אני המארגנת המתכננת והמפעילה (שלא לדבר על מבשלת ואופה). אני יודעת שזה נשמע מעט לא שפוי, אבל אני אוהבת את זה.

מאחורינו כבר שני ימי הולדת בגן ושתי מסיבות סיום, ולא לשכוח שכולנו עדיין מתאקלמים מהשבוע שלנו באמסטרדם (אמרתי כבר שזה רק עיסוקים טובים, נכון? טפו טפו טפו!). לכן, בכלל לא ברור לי איך בכלל חשבתי לעצמי להרשם לסופ”ש היצירה שאירגנה נתנאלה, אבל זה לא נכון, אני בהחלט יודעת איך חשבתי לעצמי. זוכרים את ההוא מהפוסט הקודם? המקסים הזה שחי איתי וסובל אותי כבר כ”כ הרבה שנים? הוא פשוט אמר לי “לכי, אנחנו נסתדר פה”, אז נרשמתי! אמנם לא לסופ”ש המלא (חמישי-שישי-שבת של שיכרון חושים) אלא רק לחצי ממנו.

ביום שישי בבוקר עוד הספקנו לנסוע עם הבנים לקנות להם מתנות יום הולדת, ומיד אח”כ למרפאה כי תובל התעורר קצת חולה (שימו לב לסדרי העדיפות במשפט הראשון, ולא, לא אני רציתי שזה יהיה כך אלא הקטנים רצו). כשחזרנו הביתה (ואני עדיין מתלבטת אם לבטל הכל ולהישאר בבית), הסתכל עלי אותו חצי שני שלי ואמר לי “יאללה ביי, אנחנו מסתדרים פה” (או במילים אחרות, היום יהיה בסדר ומחר אני ממילא לוקח אותם לכל היום לאמא שלי).

הגעתי לקיבוץ שפיים לבית ההארחה הקטן והחמוד שנראה כאילו נעצר אי שם בשנות השישים (או השבעים, אני לא חזקה בהיסטוריה של האדריכלות).

התפנתי ישר לסדנה הראשונה שהיתה make and take, אותה העבירה נתנאלה עצמה. אין לי תמונות מזמן הסדנה עצמה כי החלטתי לא להכין את מגדל הצלחות המקסים הזה במקום אלא לקחת את החלקים ולהרכיב בבית.

לאחר הסדנה הזו נכנסנו הישר לכיתות הסדנאות. את הסדנאות עצמן העבירו שתי אמניות סקראפ מהמובילות בתחום, נטאשה וורבק וקרולין פילר. שתיהן שונות אחת מהשניה בסגנון וכל אחת מייצגת חברה אחרת של חומרי סקראפ. אני אישית הרבה יותר מתחברת לסגנון השובב והצבעוני של נטאשה, לכן שמחתי ששתיים משלוש הסדנאות שלי הן איתה.

וכך אני נראת מאושרת ושמחה בכניסה לכיתה :)

(צילום, יעל יניב)

הסדנה הראשונה שלי היתה סדנת עיצוב עמודים לאלבום. עכשיו הדילמה, הקוראים הקבועים שלי בוודאי יודעים שאני ועמודים מעוצבים לא ממש הולכים ביחד. אני מתה עליהם, ויום אחד גם לילדים שלי יהיו אלבומים מעוצבים להתפאר, אבל זה אולי יקרה בבר מצווה, אולי! אז מכיוון שלא כ”כ התחשק לי לבזבז את הזמן והחומרים המעלפים שקיבלנו החלטתי להתחיל להכין מיני אלבום אמסטרדם, תודו שאני סוג של גאון.

אחרי הסדנה הזו התארגנו כולנו לארוחת ערב ומיד לאחריה אורגנה מסיבת חינה משעשעת לחלוטין לכבוד נישואיה הטריים של נטאשה לבחיר ליבה (היהודי, אגב).

(נטאשה זו המצחקקת מימין, לשמאלה יושבת המדריכה השניה קרולין)

המסיבה היתה מושקעת להפליא בזכות תושיה מדהימה של אחת הבנות שהגדילה והכינה את כל הדרוש למסיבת חינה מסרותית, קולולולולו!

(אז מה אם זה גדול ממני ב 13 מידות בערך, אני בחורה מאד זורמת…)

(צילום, יעל יניב)

את הערב קינחנו במשחק לוטורי משובח שכלל עשרות פרסים מדהימים, מתנות של נתנאלה (פשוט לא פונקנו מספיק עד עכשיו). כל הערב ישבתי לי בצד עצובה ובוכיה כי לא זכיתי בכלום. כשהשעון צילצל לשעת חצות וידעתי שעוד רגע הכרכרה תהפוך לדלעת (כלומר התינוק השליו בבית יהפוך לפקעת עצבים צווחנית ולכן אני חייבת להתחפף משם) הגיע תורו של הפרס הראשון. אז מי לדעתכן זכתה בזיכוי מפנק לחנות של נתנאלה? אני!!! ולא אכפת לי שזה נשמע כאילו אני משוויצה, כי זו פעם ראשונה בחיי שאני אשכרה זוכה בפרס ראשון במשהו :)

למחרת (ממש אחרי הצילום הזה) לקחתי את מזוודת הפינוקים שקיבלנו ביום הראשון ושמתי פעמיי חזרה לאירוע (טוב נו, אני ממשיכה להשוויץ, והפעם במזוודה המדהימה הזו, אבל חכו. עדיין לא הראתי לכם מה היה בתוכה, זה השוויץ האמיתי!)

כי את כל השלל המדהים הזה קיבלנו בתוך הגודי בג שהוא בעצם מזוודת טרולי מקצועית לסקראפריות ובמהלך הסדנאות גם בקיטים עשירים ומלאים כל טוב. תגידו, אתם ראיתם איפשהו פינוק בסטנדרטים כאלו?

היום השני שלי היה היום השלישי והאחרון למעשה. את היום התחלנו בסדנת עיצוב עמודים של קרולין. נחשו מה אני עשיתי בסדנה?

נכון, המשכתי את אלבום האמסטרדם שלי (ואם זה נשמע חצוף לחלק מכן, אז דעו לכן שבתור חננת-על ביקשתי רשות להיות סוררת).

אבל אז הגיעה הסדנה האחרונה שקראה אותי לסדר. כי זו היתה סדנת מיני אלבום של נטאשה, וזו היתה הסדנה שהכי חיכיתי לה.

בתוך ספר עתיק מסתתר לו אלבום מקסים, צבעוני וחמוד כמו שרק נטאשה יכולה להכין. זו כריכת האלבום ועמוד אחד לדוגמה מתוך הספר של נטאשה עצמה.

וזו הצצה לשלי, אבל כמובן שזה אפילו לא מתקרב להיות מוכן וגמור, בתקווה שזה יקרה בעתיד הקרוב.

אז איך בכלל אפשר לסכם סופ”ש שכזה?

האמת שהכי פשוט זה לומר תודה ענקית אחת גדולה ומיוחדת לאשה והמותג נתנאלה.קום. עם המון סבלנות, נתינה ואהבה איפשרה לנו לחוות את הטעם החו”לי הזה הכה נחשק.

וזו לא תהיה תודה שלמה בלי להודות לאיש שלצידי שמאפשר לי כל פעם מחדש את החופש והיציאה מהשגרה ומפרגן לי בכל גחמה, גדולה כקטנה.

תודה!

יום חמישי, 23 ביוני 2011

הוא ואני

חמש עשרה שנים אנחנו ביחד, הכרתי אותו כשהייתי בת 21. הוא היה סטודנט להיסטוריה ואמנות רב תחומית, מבוגר ממני בשבע שנים. הכרנו במרכז הזמנות טלפוני שבו עבדנו שנינו, הוא היה מנהל המחלקה ואני עוד טלפנית אחרי צבא שבאה לעשות כמה גרושים לממן את שכר הדירה.

במסיבת פורים התחפשתי למלאך, הכוונות שלי לא היות טהורות…הוא נכבש!

מאז אנחנו ביחד, לא נפרדנו (כמעט בכלל) כבר חמש עשרה שנים.

אחרי שמונה שנים החלטנו להתחתן. נסענו לתאילנד, חזרנו והתחתנו אחרי חודשיים בגן אירועים קטנטן בכפר הס.

אני לא אלאה אתכם בסיפורי חתונה, אני אפילו לא זוכרת את שם הצלם (חבר מהלימודים שלי), בכלל לא היה לנו וידאו, ואת השמלה קניתי בגרושים בחנות קטנה בצפון ת”א כי אף אחד לא הסכים לתפור לי שמלה בהתראה של חודשיים. זו היתה חתונה פצפונת (שמונים וחמישה מוזמנים, משפחה קרובה וחברים) שמחה ועליזה.

חמש שנים אחרי החתונה, ממש במקרה מצאנו בית קטן להשכרה באותו מושב בדיוק וחזרנו לכפר הס ללדת את בנינו השלישי, אני רואה בזה סגירת מעגל יפה.